פשטותו היפה של שיר אהבה בנלי. אפשר לחשוב על זה ככה: באהבה לא ממציאים מילים חדשות. כל אהבה היא אחרת, וכל אדם מביא איתו את הסיפור המיוחד שלו, את הפחדים שלו. במוסיקה זה קורה גם בשיר שאינו מתיימר טקסטואלית להמציא
הבלדה הזו עצובה, ואם נדייק – יוצאת מפיה של אישה דאוגה ששרה לבנה. יהודית תמיר הזכירה לי תמיד זמרות יווניות קלאסיות, ששרות את תוגת החיים. קולה של יהודית תמיר זכור משיריה האלמותיים בשנות התשעים כמו "רומיאו" שהלחין פוליקר וכתבה צרויה
מבחינת המאזין – הכי קרוב אליו. מבחינתו – הכי קרוב אל עצמו. האלבום החדש של דניאל סלומון נכתב על רקע אבדן אישי כפול מכופל (מותם של אחיינו לפני 7 שנים ואימו), מערכת יחסים שהסתיימה, ומה שעבר על החברה והמדינה. תשעה
מעיין ליניק רוצה להאמין "שזה מתנקה ממני". למה מתכוונת ב"זה"? למה צמא "הלב המתגעגע". ליניק מאמינה כי ה"אתה" יבין משמעות "כל דמעה בקול דממה דקה" ויקשיב ל"צעדי איילה" של "הילדה בעולמו". איך מטפורת הגלים משתלבת כאן? אני שואל הרבה שאלות
המילים "וכמה דמעות יש מעזה ועד לבנון" היו יכולות לשמש את טליסמאן בן נון לשיר שכולו עוסק במה שעבר על המדינה בשנתיים האחרונות, אבל "הדמעות הארציות" נשארו מיותמות מול הדמעות האישיות, החלומות, הסיוטים, ההזיות. "כשאני בוכה מפחד אין ביני לבין
עוד לפני שהספקתי להאזין, שם השיר ("אימפריות של שקרים") נטע בי מחשבה ששרית חדד עושה מהלך של מעבר לשירי מחאה על המקום בו אנו חיים. תקראו למחשבה אשליה או אכזבה. טעיתי בגדול: שרית נשארה באזורי הנוחות שלה – התקרבנות של
מה רוצה עדי גיגי מעצמו? מהו "הילד שבפנים" ? מה מהות הפחד? איך הלב מתקשר עם הכאב? השיר מתפקד ככלי לשאלות — לא כמנגנון של תשובות. הוא בנוי כטור של דילמות שאין להן פתרון חד-משמעי, ולעיתים אף אין להן צורך
חוזרים לשביל של אהוד בנאי עם "הפרויקט של תמרי" בשיתוף היוצר. השביל הזה מתחיל מכאן, כלומר – מהמקום בו אתה עומד – מתחיל שביל שמוליך אל דבר לא ברור, אל אותו דבר שאתה רוצה לעשות, אבל אתה לא יודע איך"…
קול רך מספר סיפור שגרתי על אהבה בבוקר אחד, משדר רגש עמוק במוסיקה שמחברת הרהורים לתחושה. חן כהן נאחז בתובנה פשוטה על זוגיות: באהבה יש הרבה מה להרוויח — קרבה, חום, משמעות — אבל יש גם פגיעוּת. כשאתה אוהב, אתה
משה פרץ חוגג כאילו הוא חי את החיים הטובים באיביזה בסאן טרופה אוו בקופה קאבנה. הביא אותה "לשתות אותו", אבל היא התחילה "לשרוט אותו" – יענו באקט מיני מזוכיסטי. התאהב בה על רקע שקיעות, נוף מושלם, מוסיקה של סנטנה. חיים
משה דץ שר את עצבונו בטקסט פואטי, המשדר רגשות של קונפליקט פנימי, תחושת בדידות וכאב אישי. המילים מצביעות על מציאות שבה הדובר מרגיש תקוע בין מה שהוא רוצה לבין מה שהוא מרגיש שהוא יכול. העצב הופך לדימוי מרכזי, שמלווה אותו
השיר מעביר למחוזות מזרח אקזוטיים, מנגינה והרמוניה שנתמכים במקצב המקדם לשפה הפרסית בפזמון. (*) ליטל גבאי ויוני אמבר מצרפים קולות כדי לשיר סיטואציה במטפורה של – לתת לגל לסחוף אותך – שמשקפת מצב שבו אדם מאפשר לדברים לקרות מבלי לנסות
"כשההנהגה הגברית המאופיינת בכוח, שתלטנות, אגו ותפיסת מלחמה תפנה את מקומה לצד הנשי המכיל, הניהולי, השכלי והאמיץ, המקום בו אנו חיים יראה אחרת וכולנו נרוויח מזה", זה הטקסט שצורף לשיר של שלום חנוך, פרשנות של הכותב לשירו, ואין הרבה מה
לא יכול להיות שאישה צעירה שמחפשת אהבה פונה למי שאיתה בתובנה " אם זה זה – זה זה/ ואם זה לא זה – זה לא זה". אגם בוחבוט, ככה לא מדברת אישה צעירה. זה משפט בוגר המוני, מאוד לא רומנטי
המפגש האחרון שלי עם אהוד מנור היה באפריל 2002. מנור אירח את אריאל זילבר במסגרת סדרת מפגשים עם מלחינים ומבצעים במרכז ענב לתרבות, על גג גן העיר ת"א. זילבר מולו ססגוני, לא צפוי, תמים, משובב. הוא לא הכי מבין איך
כמעט מחזמר השיר הזה. מתחיל כסיפור גוף שלישי – על הנסיכה ועל הנסיך שלה שיוצא נסיך "בן זונה". ממשיך בעצות שנותן המספר – "ואם תראו את הגברת מחייכת תצלמו לה, היא שכחה שהיא יפה וזה אסור לה", ומסתיים בוידוי שלה
מהי אהבה "רק להיום"? צמצום סיכונים? זיקוק חוויה? יש אנשים שחווים אהבה כמשהו תלוי-רגע, כלומר, הרגש אמיתי עכשיו, אבל אין התחייבות להמשכיותו. בגישה חיובית, הביטוי עשוי לשקף גישה של חיים בהווה – אהבה שאינה תלויה בעתיד או בעבר, אלא מתמקדת
הבבון של יפו שר לה. מה שר? מי הבבון? לפי צילום העטיפה לא צריך לנחש. מה נשאר לו אחרי כל מה שעבר – שירה, מוסיקה, והוא שר לה. מה הסיפור של הבבון מיפו? השימוש בבון כדימוי לאדם אומר – התנהגות
שלומי שבן והפסנתר פותחים ב"ארץ קטנה עם שפם".. עיבוד של חשיבה מחוץ לקופסה, והקהל עושה מאמץ להצטרף. למעשה, כמעט בכל 13 השירים הבאים הקהל שר עם קורין אלאל ואורחיה. שירים בכיף. רוב העיבודים וההפקה המוזיקלית ה של ערן צור. צמרת
לערבוב שפות בשירים יש יתרונות וחסרונות, והוא תלוי בקהל היעד, באווירה שרוצים ליצור ובסגנון המוזיקלי. נופר בטאט, "תופעה בינלאומית ברשתות", לפי דף המידע שהגיע עם השיר, מתמחה בשילוב של עברית ויוונית. בשיר האהבה הפשוט הזה, מנסה האהובה להרגיע את האהוב
"האם הגיוני שמה שקרה לא יחזור", שואל שלמה ארצי. שאלה מעשית הנובעת מהגיון פשוט. "האם הגיוני ששמיים בוכים מעצמם", מתאר כבר את גודל האסון והטראומה. "האם הגיוני שהכול יחזור לעצמו" – שאלה ריאלית מתבקשת, "האם הגיוני שהפסקנו לבכות מאהבה" –
לדעת לאהוב – זו יכולת שמורכבת מהבנה, רגש ובחירה. זה אומר לא רק להרגיש חיבה או תשוקה כלפי מישהו, אלא גם להיות מסוגל לתת לו מקום, לכבד את צרכיו, להקשיב לו באמת ולרצות בטובתו גם כשזה דורש ממך מאמץ או
לא בוכה? לפי השיר – לפחות מדוכדכת. המאוכזבת מבטיחה לו ב"מכתב" הזה להקדיש למנוול את השיר הבא. למה התכוונה המשוררת?. לסגירת החשבון הזו, שהיא שרה בשיר הזה? רצתה שיקטוף לה תשמש. עכשיו כולם מספרים לה שלא שווה לדמוע עליו. הוא
הוא רצה מעט, היא נתנה הרבה. מה הסיפור שלה? בוא נשאל את זה כך? מה הסיפור של גל אדם? זה מה שיש לו להציע שמבדיל אותו מהאח המצליח עומר? לא הרבה. טקסט אינסטנט על איזו בחורה של פוזות-דאווין וקריז, אחת
מה שעבר לאיתי בלטר בראש בעקבות השבעה באוקטובר. שיר שעשוי כמו סרט מתח – עמוק ואפל. האירוע הטראומטי עורר אצלו דפוסי חשיבה שנשמעים ברצף השיר כאילו לא רציונלי. המוח שלו מנסה לעבד את האירוע ונזרק לכוונים שונים שמתנקזים חזרה לעצמו
עילי בוטנר מגייס את "הילדים החדשים", ההרכב החדש שלו, לשיר "ילדים של אף אחד", נוסטלגיה לילדות בקיבוץ. שיר פותח באלבום קצר (7 שירים). ילדות בקיבוץ הייתה לרוב חווייתית ומלאת חופש: מרחבים פתוחים, ריצה יחפה בין השבילים, טיולים בין המטעים והשדות,
שוברת לבבות, מתוקה כמו סוכריה, היום זה הלילה שלה, רוקדת כאילו הדי ג'יי זה אבא שלה. איתה הוא רוצה לברוח. זה הראש של ליאור נרקיס. בקרדיטים לשיר מופיע גם שמה של נטע ברזילי. תרמה את מוחה לסיעור המוחות כדי להוביל
ביהדות, המילה "ישתבח" מופיעה בעיקר בהקשר של שבח לקב”ה. לדוגמה, בתפילה יש את “ישתבח שמך לעד מלכנו”, כלומר, אנו מבקשים ששמו של ה’ יהיה משובח לנצח. ביטוי נוסף הוא “ישתבח שמו”, שנאמר לעיתים כהתפעלות והודיה לה’, למשל כאשר אדם שומע
ה"חייל קרוע" הופך את השיר לסוג מחאה, שמתמצה ב"שינה אכזרית" כאחד ההיבטים שעוברים על החיילים, החטופים ומשפחותיהם וכל מי שהאירועים בזמן האחרון גזלו מהם שינה מדאגה ומתח. שינה אכזרית היא מצב שבו השינה אינה מספקת מנוחה אמיתית, שבה אדם מתעורר
אבימאיר צור מייחל לגשם כדי לנסות להיחלץ ממצוקה. השימוש ב”גשם” כמטפורה נועד בד"כ למצב נואש . הגשם מסמל לעיתים קרובות ייאוש, עצב או מצוקה נפשית, בגלל האווירה הקודרת שהוא יוצר. בשיר הנוגה הזה הוא מבוקש לטיהור רוחני והתחדשות, מסמל הזדמנות
