מוסיקה ישראלית פלוס

עברו הרבה גשרים מעל המים מאז שכוורת ביצעה את "נתתי לה חיי" באירוויזיון של 1974. ארבעים וארבע שנה אחרי – שרית חדד שרה גרסה משלה לשיר לכבוד ועידת 70 למדינה של Ynet ומעוררת את חמת חבר הלהקה, אפרים שמיר, שמכנה

אני מתבונן בביקורת על האלבום ועיני ממאנות להאמין. הוא יצא ב-1967. כבר עברו חמישים שנה מאז "החלונות הגבוהים" – האלבום הראשון של הלהקה שרשמה דף משמעותי בתולדות המוסיקה המקומית. שמוליק קראוס שהלחין את כל שירי האלבום הוא אחד מהאבות הרוחניים הבולטים של

אינטרקציה בין משורר למלחין אינה דבר שבשגרה. שירה צרופה אינה מבקשת הלחנה, אלא אם כן המוסיקאי "שר" אותה מתוך עצמו, גם אם מבחינה קצב וחרוז היא אינה מתנגנת מאליה. אם אתה זמר ומוסיקאי, תעדיף להישאר בחלקת הסינגר-סונגרייטר שלך, להלחין את הסיפורים שלך.

שיר פוליטי, שיר חברתי, שיר על אופי האדם באשר הוא. כל משפט בשיר מקבל משמעות אקטואלית  – על הנווד שחוזר הביתה, על עם ישראל, תרצו – על שני עמים שחיים זה לצד זה. מבחינת נסרין קדרי, הקאבר הזה לשיר של

"כל אחד רוצה שלום עכשיו, שלום עכשיו, שלום עכשיו, אם לא עכשיו אז מחר, אם לא מחר אז מתי?- כשיהיה מאוחר?" לא  ממש ייחסו לשיר הזה משמעות פוליטית, אבל שלום חנוך "הגניב" לשיר, שעוסק בפנטזיות של הרוב להיות מפורסמים-כוכבים-עשירים-בעלי נשים

"ודע לך שהזמן והאויבים, הרוח והמים/ לא ימחקו אותך/ אתה תמשך, עשוי מאותיות/ זה לא מעט/ משהו, בכל זאת, ישאר ממך". (חיים גורי) לא רק המילים. עכשיו אלה גם הצלילים שחברו למילים בספר-דיסק מפואר. גם הם  (הצלילים) ימשיכו את חיים

טל גורדון ועמר טייאר מפעילים מעבדה על שירים שהם נכסי צאן ברזל. האם יש להחליף את השירים  הישנים, העתיקים, בגרסאות חדשות, מודרניות? "קרב יום" הוא מסוג הפיוטים שלא הייתי מתקרב אליו בפרויקט שנועד לחדש שירים ישנים. אבל הנה הפתעה שאומרת

גיל רון שמע (להקות שבע, דיוואן הלב, Soof) הוא ישראלי שקושר עצמו אל תרבויות המזרח מתוך היבט קוסמופוליטי מיתולוגי. המשותף כמעט לכל השירים ששמעתי הוא הקשר של רון שמע לשפות המזרח, למקום במובנים האתניים והמודרניים וההתכוונות שלו לכול אלה. ההשפעות

יש שירים שחוה אלברשטיין מזוהה איתם באוריינטציה הקלאסית של המילה. "שלוש אהבותי" הוא שיר פשוט שקורץ ממנגינת נצח. מוני אמריליו הוא מלודיסט מובהק, ועם זאת קשה לזהות את הקו הסגנוני שלו, את החוט המקשר בין המלודיות שלו כפי שמזהים אצל

מהו קאבר מוצלח? יש גרסאות שאינן מתעלות על המקור, אבל יש שירים שבעקבות ה"כיסוי" הם "מתגלים" מחדש, ביצוע שמעניק להם חיים חדשים. כזוהי הגרסה של עידו פורטל ואלון הילל ל"שבחי מעוז" של נעמי שמר. את "שבחי מעוז" חיברה נעמי שמר

"דואט מרגש", נכתב בהודעה לעיתונות. ניסיתי להסביר לעצמי מדוע  אינני נסחף. קלינשטיין את רזאל הם הרי זיווג לריגושים. המנגינה יפה, השירה ענוגה. מה רע?  אודה: אני לא נלהב מגל השירה/ פניה לאלוהים, כאילו  אנחנו נמצאים עכשיו בעידן הגאולה.  כולם גילו/

כל אחד רוצה להיות מישהו או משהו שר אריק איינשטיין, בקריצת עין. זה בלוז. אחר-כך בא עוד שיר בטכניקת הכתיבה המפרטת. שיר מצחיק. "אם הייתי סבל הייתי מרים לך הכל אם שרברב, הייתי פותח לך הצנרת", מחייך אריק דרך השיר.

בשנות השבעים החל להסתמן במוסיקה המקומית מודל חדש של הרכבים, שאנשיהם לא הסתפקו בנוסחאות פופ שגרתיות. בין ההרכבים האלה בלטו "מאחורי הצלילים" של שלמה גרוניך ומתי כספי, "14 אוקטבות" של אבנר קנר, יוני רכטר וזהר לוי, ומאוחר יותר – "קצת

עלי מוהר ז"ל לא התכוון שהמוסיקה תהפוך את השיר לנוגה ורך. הוא רצה משהו כעוס, לחן שיבטא את כעסו כלפי מי שלא גילתה אמפתיה כלפיו. אכן: השיר נכתב מנקודת מבטו הגברית – "ואת זה אנ'לא שוכח ועל זה אנ'לא סולח

עמותת חברי "משינה" בתקליט חמישי. השידוך הזה בין שלומי, יובל, איגי, אבנר ומייקל מבשיל לפירות מאוד טעימים.  תקליט שהמשיך להתנגן אצלי בכייף ובנונסטופ. זה אלבום של "תסריטים". גם נושא המוות עומד אצלם על תקן תסריט פוטנציאלי לוידאוקליפ, אבל זוהי בדיוק

על השאלה מהו פופ מזרחי טוב, נתנו קובי אוז והטיפקסים תשובות באלבום הזה, מכל בחינה אפשרית, טקסט, מנגינה והפקה  הדיסק שיצא לפני 20 שנה מענג, חכם בפשטותו, ואם להתחיל מסופו, השיר "סתם" הוא אחד השנסונים השנונים שנכתבו על "מדינת הסתם",

תמיד תהיתי מה מסתתר מאחורי המילים: "קראת לי אסתר ועיניך דממה שנינו למדנו באותה שממה". מי-מה-מו. למדנו באותה שממה? מישהו הציע לי: אל תחקור את הכותב או את הכותבת. תפרשן בעצמך. אז ישבתי מול הטקסט, ובהלך פרשנותי נתקלתי באלוהים ועוד הבנתי פחות.  ומה פשר הבקשה

נחום נחצ'ה היימן היה נסיך המלודיה, מלחין שהצליח לתת למילה העברית חיים מוסיקליים ייחודיים עד כדי יצירת תחושה של לחן עברי מסוגנן, בשזירה עדינה של השפעות. איפה להתחיל? "רק הד קולך", "ריח תפוח ואודם שני", "אניטה וחואן" בביצוע הפרברים, "מרדף",

מי היא נעמי שמר? זו אינה שאלה סתמית. היא מתעוררת מחדש, אחרי "הרוח, החושך והמים", סרטו הדוקומנטרי של יהלי גת על נעמי שמר. השאלה צריכה לעניין כל מי שהזמר הישראלי קרוב לליבו יותר מאשר  התרפקות נוסטלגית על שיריה בנוסח – " כבר בגן הילדים שרנו "בתשרי נתן

המפגש האחרון שלי עם אהוד מנור היה באפריל 2002. מנור אירח את אריאל זילבר במסגרת סדרת מפגשים עם מלחינים ומבצעים במרכז ענב לתרבות, על גג גן העיר ת"א. זילבר מולו ססגוני, לא צפוי, תמים, משובב. הוא לא הכי מבין איך

יש מקום לחשב מחדש יחסים קורסים. היא מאמינה ב"הגיון" – גם כאשר הכל נראה אבוד. אפילו רואה שמש מעליה. מתוך התמימות וחוסר הניסיון  שלה, היא מנסה להגיע לטוב, לתקווה, לאושר. הטקסט ראוי לליטושים. למשל: משפט כמו "נשכיח מעלינו את העול

פתחתי את הבוקר עם "פיסטוק, תות בננה" של שקד קוממי המוגדר בהודעה לעיתונות "טיל קיצי". סביר להניח כי טיל כזה עדיף על טילים מהסוג שפוקדים את ארצנו מדי כמה קיצים. מוסיקלית, הקיץ הזה נפתח במתקפת שירי דאנס-ראש-קטן. כשהחום עולה, השכל

ב"כאחד האדם", אלבומה החדש, קורין אלאל מחפשת דרכי מילוט והצלה ליציאה מן השפלה אל המישור, כמו גם את המפתח אל החופש ואת הפרצה בגדר שתוביל לארץ בלי ניגודים, גם רצון לחזור לתמימות של פעם מול מצעד חדשות האיוולת של היום.

מה הקשר בין "רדיו רמאללה" לרפרטואר ולמשתתפים של המופע המרכזי בפסטיבל מדטירנה באשדוד?  – מקרי בהחלט. פרט ליהודה פוליקר ששר בסיום את השיר ("רדיו רמאללה") בדואט עם ברי סחרוף – לא מצאתי משהו שיחזיר אותי לעונג שהסב לי הרדיו הזה

החוץ – מפחיד. הבית –  זו בחיקו של זה – מרגיע. נדוש? מאוד. מצד שני: מה כבר הציפיות משיר קטן על שגרת חיים נורמלית. מתחת לשמיכה הם מרגישים כמו ים. נחמד. הייתי מוותר על השורה "בחוץ יש חוקים רעים וחזקים",