מוסיקה ישראלית

גבר בוכה על אהבה בערמה של קלישאות. למשל: "היום כבר לא מתים מאהבה", (תודה לבועז שרעבי ול"אצלי הכל בסדר") אז מה הבעיה?  הבעיה היא שהיא מטרללת אותו –  מתהפכת, נעלמת בחושך כמו סופה, חולמת על חופש, לפעמים טובה, לפעמים רעה,

אליעד משתמש ברך שנולד לשיר-ספר על חולשותיו-תיסכוליו של אבא,  כאילו הילד הוא הכותל שלו – מבין ומזדהה, ואגב כך מספר על "שיחות מסובכות" עם היושב למעלה ש"יזכור להדליק לו אור".  התסכול: לא לימדו אותו להיות אבא, התובנה: אף אבא לא

שיר האהבה הזה מנותק מכל מה שנטע ברזילי עשתה בעבר בכל פרמטר של מילים, מוסיקה, עיבוד. היא שרה בקלילות מעט נוגה אהבה אולטימטיבית. כשהאהבה היא טהורה ואמיתית, היא משמשת כוח מרפא שמאפשר לאדם להשתחרר מתחושות של פחד, ספק וחוסר ביטחון.

דויד גרוסמן חובר לראפ כדי לקרוא לתקומה מחודשת של עם שחרב עליו עולמו. החברים שהצטרפו רואים כאן שליחות של ממש. משפטי הסיום אומרים הכל: 'ויש למען מי להילחם/ 'הכל כעת תלוי בכם,/ 'עכשיו הזמן לקום, לחיות, להיות לעם או לא

. כמי שנמנה על כל הלבבות הנמסים והדומעים ברינה לשובם של החטופים, קל מאוד להתרפק על השיר הזה,  על הקול הזך והמתכוון של מיטל קליקה חיון (34), ששרה על השיבה הביתה מנקודת מבטה של ילדה מתגעגעת ומפוקחת. המנגינה משדרת רחשי

מארינה מקסימיליאן מתרפקת על הנשיקה הראשונה.בגילה – סוג של געגוע, אבל כפי שהיא עצמה מעידה בדף המידע שנשלח עם השיר – גם בעידן שלנו תום הנשיקה הראשונה הוא אותו תום כמו פעם כפי שסיפרו לה מעריצות צעירות. קסם האהבה הראשונה

עומרי סבח לא זועק אהבה אבודה כמו רבים מזמרי הז'אנר הים תיכוני הבוכים בלילה בדרמטיות כדי להעצים את הרגש.  הוא שר את געגועיו בעידון מבוקר. הטקסט גדוש דימויים, שמרכזם – הנוטשת היא כמו "גשם במדבר" או כמו "נוף בסוף ההר".

השיר השמח הזה עבר לידי והמשיך בדרכו מבלי להותיר שמץ של ריגוש. יותר עורר את השאלה מה לו ולה? מה מה מהות הקומבינה? השאלה הובילה לתופעה המבליטה את האלמנט המסחרי בדואטים במוזיקה המזרחית-ים תיכונית הישראלית. שיתופי הפעולה האלה מאפשרים לשני

עיבוד פסוקים מהמקורות למוזיקת פופ אלקטרונית עכשווית מאפשר יצירת מוזיקה שחוצה גבולות בין מסורת לעכשוויות. החיבור בין הטקסט הקדום לבין ביטים וטקסטורות אלקטרוניות הופך את הטקסט לרלוונטי יותר בעידן המודרני, ומייצר חוויה רוחנית-תרבותית חדשה. גילי מסמי בחר ב"יגדל אלוהים חי",

ענת מלמוד מבקשת לחפש את המעבר לה, למעשה – מרפא לגעגועיה. החיפוש אחר כוח שהוא מעבר לתפיסתנו האנושית הוא במידה רבה תופעה אוניברסלית, אך אופן הביטוי שלו הוא ייחודי לכל אדם. הרצון להבין את משמעות החיים, למצוא נחמה ולהתחבר למשהו

אריק ברמן שר על המוסכמה (קומונסנס) של ההחלטה המשפחתית על עשיית ילדים, החלטה הכי שגרתית, שמתקבלת לאור הבנלי של הפלורנסנט במטבח. כשמסתכלים על המוסכמה, ש”ללדת ילדים זה שמחה” בראי הציניות, אפשר לגלות שהאמירה הזו – אף שהיא נחשבת לקונצנזוס חברתי

לאסוף את השברים אחרי פרידה זה כמו לבנות את עצמך מחדש. הפרידה מותירה חלל, כאב, ולעיתים תחושת אובדן זהות, במיוחד אם הקשר היה משמעותי. ועדין: רגעי אהבה, גם אם קצרים, נחרטים בלב כאילו הם אינסופיים, והופכים לזיכרונות שמלווים אותנו לתמיד.

דניאל סלומון שר את הכאב, הדאגה, הגעגוע והתקווה למי שאינו עוד כאן. מוזיקלית – יותר דכדוך מאשר תקווה. לחן, טון והרמוניה שמשדרים עגמומיות. מצד שני יש כאן הזדהות אמוציונאלית עם מי שהיה. הפניה בגוף שני (אתה) מתוך כוונה עמוקה ליצור

איזו הזדהות רגשנית משדר עדן חסון עם מי ש"השתנה לה התדר".  המילה “תדר” משמשת לעיתים קרובות כמטפורה לתיאור תהליכים רגשיים, חברתיים או רוחניים. המטפורה מבוססת על רעיון פיזיקלי – התדר מייצג את הקצב או הוויברציות של גלים – ומועברת לעולמות

"הנשמה שלי היא משוררת אני מלחין רק מה שהיא כותבת", שר חנן בן ארי בטון שמחבר קול ונשמה. בהגדרה הספרותית – שיר ארס פואטי – שיר שבו המשורר עוסק בעצם תהליך היצירה האמנותית, בשירה עצמה או במשמעותה, משקף את תהליך

סי היימן (63) ממשיכה להילחם על מקומה כזמרת רוק מקומית. בשיר הזה הלוחמת משכנעת את עצמה להמשיך להילחם כמו פעם – בפעם הבא. לפי הטון, האנרגיה, הקצב – לוחמת שלא הרימה ידיים. היא חוזרת לא רק לתקופה ששירתה ביחידת "העוקץ"

שיר האהבה האולטימטיבית. תן לרגש לרוץ לפניך. שיר שנכתב בדם מהול בטעם שפתיה. שהלא שפוי בה היה מושלם. שיופיה מחזיר לבראשית עד סוף התנ"ך. שבלעדיה לא מרגיש גן עדן. ואהה!  שיר אהבה  המפריז בדימויים מוקצנים  יכול להיות עוצמתי ומרגש, אבל

החזרה הביתה של החטופים מהווה מקור השראה ליוצרים רבים במוסיקה המקומית. נולדו שירים העוסקים בפער שבין הכמיהה לשוב לרגיעה ולחיי היומיום, גם בין המתחים שנצברו אצל החטופים ומשפחותיהם. מתי שריקי תרגם את הדאגה, הכמיהה והסבל לצלילים נוגים. טון השירה משדר

שירים למען החטופים מהסוג ששרה אסתר שמיר נשמעים עכשיו כמו איחור הרכב,  שכבר מזמן עזבה את התחנה. ה"אנחנו מחכים לכם" נשמע כמעט קלישאה שחוקה. גם הדימוי "מנהרות ארוכות של כאב"  הוא נדוש משהו, למרות שהוא מכיל אמת נוראה. הפואטיקה הכי

הפחד שהאהובה תמות ואתה תישאר לבד הוא רגש עוצמתי ומורכב, שמבטא את עומק האהבה, הקשר והחיבור שלנו לאנשים היקרים לנו ביותר. התחושה הזאת מעוררת חרדה, במיוחד כשמדובר במישהו שהוא מרכז עולמנו. הפחד הזה טבעי ומובן, והוא רק מראה עד כמה

בצר לה, תמר יהלומי מחפשת מפלטה אצל "אבא", ומשרבטת את מירב הקלישאות של שירי הדיכאון בז'אנר הים-תיכוני המקומי. מעמידה אהבה מול אהבה, מתייסרת במכאובים שהם "נהר של דמעות" ו"דם השריטות שח חיי" ומתחננת להחזיר לה את "השפיות". מה מקור איבודה,

אביתר בנאי בוחן כליות ולב מבחוץ ומבפנים.  מבחוץ – מצב מתעתע, "עולם מכוסה", מה שמפריע לך, גורם לך תחושה של עוינות, פחד, תסכול ומרירות, אבל מבפנים פועם עולם בלתי נתפס לכאורה,  ומעונה לעונה נפתח יותר, מתקלף, חש תחושת הסוף והאין

הרהורים על עצמו ועל החיים הופכים לזעקה אישית רגשנית. אוהד שרגאי,  אחרי שנפלט החוצה מ"ילדי החוץ", שרגאי הולך על קאבר לשיר של הלהקה בה כיכב, מאת עילי בוטנר, מי שניהל  אותו אומנותית משך השנים האחרונות. משבר אישי יכול להיות תקופה

איך יגיע אביר על סוס לבן לשכונת פלורנטין? הדמיון האוטופי בונה נרטיב. בתסכולה הרב, שירה זלוף מתפכחת, ועושה שימוש בביטוי השחוק "אביר על סוס לבן", סיטואציה המתארת בדרך כלל דמות מלאת תקווה, שמחכה לדמות גברית אידיאלית שתבוא “להציל” אותה או

אכן, ללב המטאפורי אין גבולות, משום שהוא אינו כבול לחוקים הגיוניים או פיזיים. הוא חוצה זמנים, מרחקים, נסיבות ואפילו מכשולים שאינם נראים בני פתרון. אהבה, במובן זה, היא כוח חופשי ומסתורי שמניע את העולם, לעיתים בלי היגיון ברור, אך תמיד

מהי אהבה? תקשיבו לעוצמות הרגש שעדן חסון משדר. יש משהו כמעט היסטרי, מלודרמטי בשיר הזה. גילוי אהבה הוא רגע מלא עוצמה ורגש, והוא יכול לעורר מגוון תחושות שמתחברות לעומק הנפש. זהו רגע  חושף צדדים עמוקים ואמיתיים בתוכנו, וזה יכול לגרום

מה זה השיר הזה?!  לאן מכוונת נסרין? נשמעת כמו מריונטה שהופעלה ע"י מהנדסי סאונד. שרה שהיא היא לא מפוקסת, לא מוצאת את עצמה, בתוך כל הטירוף היא כבר לא היא. ואללה, צודקת. עזבה את עצמה. נסרין עזבה את עצמה.  עיזבו