בשנת 2005 נסע איש המחקר והפיתוח של חברת המוסיקה "פוטומאיו", ג'ייקוב אדגר, לאיסטנבול, הסתובב במועדוני הלילה האקזוטיים שלה, כדי להגיע לאוסף הזה. אם ציפיתם לשמוע כמה מנגינות אוריינטליות ממועדוני ריקודי הבטן. 11 הקטעים של התקליטור הזה ינתקו אתכם מהקלישאות האלה.
באלבומה השני של Oi Va Voi, ששמו כשם הלהקה, עם זמרת חדשה שהחליפה את KT Tunstall, מצליח ההרכב לשמור על הקו פורץ הדרך של Laughter Through Tears. הלהקה הלונדונית מספקת תמהיל שירים מעורב, שנשמע קוהרנטי יותר. Oi Va Voi מנסחים
"פוטומיו" תמיד מפתיעה כשמדובר במשבצת "מוסיקת העולם". הפעם – באנתולוגיה אתנית יפה בצבעוניותה ובצניעותה. מסובבים גלובוס ומגיעים לביקור קצר בקובה. זה מתחיל ב-El Chacal של חוזיי קונדיי אולה פרסקה. קלטתם את השם? כמה שזה קובני. גם הקצב, הריקוד. לפי הביוגרפיה
היא הייתה זקוקה נואשות לסיגריה, הגברת סזריה אבורה, אבל הסבירו לה שאם תעשן – תפעיל את גלאי העשן של המלון. הייתה עצבנית. תנו לה לעשן, מה רוצים ממנה עם הראיונות האלה. סזריה אבורה, אמא אדמה, הזמרת היחפה מכייף ורדה Cape
זמרי אופרה הם הכוכבים הגדולים בז’אנר הזה. ספרתי חמש פעמים לוציאנו פאבארוטי שזה חמישית מכול הדיסק. אין כמו פאבארוטי לשפוך את הלב בשירים נפוליטניים ואיטלקיים. עוד זמרי אופרה שמגיעים לשיאי הרגש: אנדראה בוצ’לי, ג’וזפה די סטפאנו, חוזה קררה, פרנקו קורלי,
יורגוס דאלארס הוא הפרנק סינטרה של המוסיקה היוונית. כל זמר בסדר גודל של סטינג ישמח לצרף אליו קול לדואט. סטינג, אגב, נמצא ברשימת הדואטים המפואר הזה של 36 דואטים, שנפתח בצדק עם חאריס אלקסיו. אין כמו דואט עם זמרת יוונייה
עם גיל דור (גיטרות), זוהר פרסקי (כלי הקשה), רביעיית סוליס (כלי מיתר, בדיסק בלבד) מה מחפשת אחינועם ניני בדרום איטליה ומה פשר הרומן שהיא רקמה עם שירים נאפוליטאניים? נדמה לי שהשאלה ממש מיותרת. כשניני מתלהבת ממשהו, היא מתלהבת בגדול. ועכשיו
המוזט הוא הבלוז, הטנגו והג'אז של פריז. תערובת של איטלקי, ארגנטינאי, צועני. המוסיקה האקזוטית מנוגנת כאן ע"י מיטב נגני המוזט העכשויים, ובעיקר האקורדיוניסטים הכי בולטים בעיר. הרעיון צמח לסדרה שהחלה עוד ב-1990, והאוסף הזה מייצג הוא הקלאסיקה של המוסיקה הפריזאית הרומנטית, עם
ב-13 ביולי 1990 עלתה עפרה חזה בכל הדרת הלבוש התימני המסורתי, ממש כמו בטקס חינה אל במת הפסטיבל במונטריי. הימים ימי הגאות הראשונים של ז'אנר מוסיקת העולם, ופסטיבלי הג'אז פתחו השערים בגדול למוסיקה אתנית. חזה הגיעה אז למונטריי במעמד של
מיסיה (Mísia) היא אחת הזמרות הגדולות של הפאדו בדור הזה. הפאדו הוא שירת הערגה של פורטוגל. אם יש מוסיקה עממית אמוציונאלית שמגיעה ממקומות כל כך עמוקים, שהיא מייצרת ריגושים כבר בהקשבה בודדת, זוהי מוסיקת הפאדו הפורטוגזית. פאדו בפורטוגזית= גורל. הפאדו נחשב לבלוז של
לקראת פסטיבל ג'אז תל-אביב שלח אדם בן עזרא תזכורת למקום בו הוא נמצא עכשיו. את הקטע שמעתי באי.פי שהוציא ב-2014. הוא חלק מאוריינטציה של הרחבת הספקטרום המוסיקלי שלו כרב נגן וכרב סגנוני בניסיון לחדור למשבצת מוסיקת עולם. ההשפעה האפריקאית מוטמעת
“צליל מיתר”, מלהיטיו הגדולים של אייל גולן, זוכה לקאבר מיוחד בעברית ובערבית במסגרת "זה אני", המחזמר של מאור זגורי בתיאטרון הקאמרי המורכב משיריו של אייל גולן. את הקאבר האחרון לשיר שמעתי מאביב גפן, שנולד במסגרת הריאליטי המוזיקלי "אביב או אייל". אייל
יותר מחמישים שנה שהחבורה הזו היא סיפור ההצלחה הגדול של המוסיקה האירית – על גווניה, ניביה, סגנונותיה. במילים פשוטות: הצ'יפטיינס הם הנציגים של הפולק הקלטי – אירלנד, סקוטלנד, האי מאן, בריטאני, וולס, קורנוול. שיתופי הפעולה עם אמנים מסביב לגלובוס, מכירות
המוזיקה של לואיסה מאיטה Luísa Maita מגלמת את רוחה המודרנית של ברזיל, חוצה אותה בסמבה עכשווית ושל כל הזמנים. היא שרה שירים בהשראת החיים האורבניים השוקקים בעיר הולדתה סאו פאולו. המוסיקה של האלבום מקרינה וייב עכשווי עם השפעות מפופ אלטרנטיבי ומוזיקה
רק אחרי שמקשיבים, מבינים מוסיקת ממבו וסלסה מהי. דיסק כפול עמוס 31 שלגרים סוחפים. פיט רודריגז במסיבת ממבו עם "איי לייק איט דאת'",סול-לטין סטייל שנות השישים. מלך הממבו טיטו פואנטה ממשיך ב"ראן קאן קאן", סטייל הנשפים של 1949 בניו-יורק. סליה
קו ניו-יורק ארמניה. ג'אז, ניחוח ערבי, חיבורים בעידון מלודי. הדיסק הוא אוסף שמיועד למי שאין לו מושג מה היא נייט ארק. 5 שירים מתוך 8 הקטעים הם מהאלבום הראשון של החבורה "תמונה" ו"שיבה הביתה" והם מוכרים לכל אוזן, אבל מיוחדים
האקאן (Hakan) מביא הצצה לעושר התרבות המוזיקלית הכורדית, גורם לך לרצות לשמוע עוד. תקשיבו לדיסק הזה ותדמיינו או תגשימו נסיעה למקום בו המוסיקה הזו עדיין חיה ונושמת, מהווה חגיגת החיים של הכורדיסטנים. הלחנים העממיים מלאים בשמחה ובצער, אהבה ומוות. בקיצור,
לפלמנקו יש דיאלקטים וסגנונות שונים. זה אחד הסגנונות היותר מותכים (מלשון כור היתוך) משום הטמעותו בתרבויות רבות. הפלמנקו נטמע כידוע לא רק בתרבות ספרד, אלא גם במרוקו, במזרח אירופה. המתמחים והבקיאים יזהו את הבולריאס (Bulerias) והאלגריאס (Alegrias) המבטאים שמחת חיים,
אני שומע סמבות נהדרות, ואני אומר סמבות למרות שכבר מגדירים את הצליל הזה כצ'יל משהו או לאונג'. 12 קטעים ברזילאיים שעושים לך חשק לעצור את החיים. טרופיקאליה מתוקה ומשכרת, ביטים אלקטרוניים נהדרים. ריו דה ז'נרו וסאו פאולו חברו להן יחדיו על
סנגיט סגל, נגן ההקשה, המלחין, ממשיך לסובב גלובוס במסע הקוסמופוליטי שלו. אחרי Child Of War בשפת המנדיגו, הוא מגיע לשפת הדִּיוֹלָה (או ג'ולה) המערב אפריקנית עם "מה מאמוסו" (סבתא שלי) בשירתה של קדי קוליבאלי, ששרה "סבתא אמרה לי שיהיה לי טוב". הוא
אין הגדרה למושג "מוסיקת עולם", למרות שהיא נחשבת ז'אנר בעולם המוסיקה, אבל אם מוסיקת עולם היא חיבור בין תרבויות שונות, "טייצ'מאניה", אלבומם של יניב טייכמן (נגן העוד) ורביעייתו, הוא הכי מוסיקת עולם שבעולם – בחיבור המסעיר בין מערב למזרח, בין ישן לחדש,
דאב הוא צורה של העתקת המקור במיקס פלוס אפקטים. דאב הוא תרבות כמו הבלוז. בלי דאב לא היתה צומחת תרבות הרמיקס, ההיפ והדראם אנד-באס. המקור הוא ג'אמייקה, אולמות עשנים, מערכות סאונד סיסטמס, טקסטים של מעורבות חברתית ופוליטית, ויברציות שפוגעות לא רק באוזניים.ברגאיי
שמעתי אותם ב-2009 במועדון זאפה בת"א. זוג העיוורים ממאלי לא עושים אפרו נקי. הדיאלקט, השפה מגיעים מאפריקה המערבית, אבל הגרוב מערבי. טהרני אפרו רוטס – אולי התאכזבו, שוחרי אפרו פופ גרוב התכייפו. מצד שני – את אמאדו ומרים Amadou & Mariam מריצים בעולם בזכות הגרוב, לא הסטריאוטיפים
קסוויאר ראד האוסטרלי עושה סולדאאוט אצלנו. איך? הקהל יותר חכם מכל פרומו תקשורתי. הוא יודע מה זה חיבור עם זמר חם, מתקשר, בעל מסרים חברתיים הומניים, ובימים שדם חם נשפך כאן על גזענות – הוא מזמר על אהבת כל בני
המוסיקאי שחי כבר 16 שנה עם משפחתו בטורקיה, ממשיך את הקשר שלו עם ישראל באמצעות המוסיקה של המרחב. המסע המוסיקלי של ינון מועלם חוצה תרבויות. ב"שיבה הביתה", אלבומו השמיני, מועלם נשען על העוד ככלי מוביל המחובר באינטרקציה מופלאה לפסנתר בנגינתו של
סנטנה השיקה את הקריירה לפני חצי מאה עם גרסת כיסוי ל -Jingo של איש ההקשה הניגרי Babatunde Olatunji, ועכשיו, באלבום 25 שלהם, הם יצרו מכתב אהבה לאפריקה. קרלוס סנטנה מאתגר את עצמו באחד האלבומים פורצי הדרך שיצר בהשראת המנגינות, הצלילים
מה הם שורשי המוסיקה הישראלית שכתבו מלחינים כדוד זהבי, נחום נרדי, מרדכי זעירא, עמנואל זמיר, עמנואל עמירן, משה וילנסקי, דניאל סמבורסקי? אחרי ששמעתי את "דבקה פנטזיה" – האלבום וההופעה, הבנתי שלא חקרנו אותם מספיק. שלא חיפשנו אותם. למעשה, זה מה שעשה ישראל בורוכוב, מוסיקאי
"הבה נרגילה" שנוגן בסיום, משאיר אותך עם חיוך אופטימי לתפארת היחסים בין מוסיקה ישראלית ומזרחית במקצב 9/8, תרצו – בין המוסיקה הטורקית והמוסיקה המזרחית הישראלית. ינון מועלם, שהעלה לבימת ענבל ארבעה נגנים המהווים את "אנסמבל ראסט", הוא אזרח טורקי מאז 2002,
יצחק פרלמן אינו נגן כליזמר. הוא אינו הפידלר שמאלתר בין הקלרניט לאקורדיון בפסטיבלי מוסיקה יהודית ועולם. מוסיקה יהודית גם אינה הלחם היומי שלו. אבל מי שמחולל נפלאות עם קונצ’רטו לכינור של בטהובן לא יכול לפספס את הצליל הנכון מהמוסיקה שבאה מבית
אבבה דסה (Aveva) היא נציגה נפלאה של גל ה-Soul החדש של הקהיליה האתיופית. המוסיקה שלה נטועה חזק באדמת ה – R&B, הגם ששורשיה מבית אתיופיים. השירים באלבום קשורים בטבורם לתרבות האפרו אמריקאית. In My Thought הוא בגדול אלבום Soul, המספר את סיפורה ותחושותיה
