אורי כלטוב משתף בתסביך פסיכולוגי שבו ה”אני” חווה חוסר ביטחון, חרדה או פגיעות שמקורם בילדות, ומחפש הצלה או תיקון דרך הדמות האימהית. יכולים לפרש את השיר כתסביך אדיפוס, שבו הילד נקשר בעוצמה לאם ורואה בה מקור לביטחון ולסיפוק רגשי. כאשר
לפי הקליפ, נועם מנסה חזות של אמא ריטה. היא התפוח, אבל מוזיקלית – לא ממש מתקרבת לעץ. בוחרת בטקסט חסר משקל סגולי על יחסים, לחן של קלילות צעירה. קליפ של כוריאוגרפיה אווילית. אם זו דרכה היא מתרחקת עוד יותר מהעץ.
האם מישהו הבטיח "שלום עולמי" על רקע העידן הדיגיטאלי? רוטבליט כתב שיר שצוחק על התחזית. שיר השלום החדש שלו הכי מבאס. נפסח על התרומה של הטכנולוגיה לקדמה (והיא עצומה) ונגיע למשפט הרלוונטי לשיר החדש של החצר האחורית, המתמחה בהפיכת הגיגי
"כמו גנב בלילה" היא שרה על מי שעוצר ליד ביתה לבדוק ובורח. מה פשר היחסים האלה? מבחינתה – אהבה נכזבת עד עמקי הלב, שהופכת קשה יותר על רקע מראות וקולות העיר הגדולה ו"השקר שלא נותן לנשום". וגם ה"חבר שנעלם". יש
עברי לידר חותר כהרגלו לחדש ולהתנסות במוסיקה מחוץ לקופסה. אלבומיו מציגים התפתחות אמנותית, עם שינוי סגנונות והתנסות במוסיקה מהפשוטה ביותר ועד המורכבת. את אודיה הוא העלה על סיפון של ספינת האלבום "חלק לא נפרד מאחרים" לשיר בסגנון דיסקו דאנס של
שלומי שבן הוא הברמן. אביב גפן הוא הניצוד על הבר על ידי מישהי, מעריצה לשעבר, "ילדת אור הירח", שרוצה להתחיל איתו בתירוץ שהיא ובעלה "כבר לא מסתדרים". כל האוונטה בבר – לעורר בעיה: לו כבר אין חשק לסטוצים ולכל הבלגן
אריאל זילבר מחדש את "הבטחה", שיר ישן שנכתב ע"י אהוד מנור – בשינוי של המילים בסוף השיר. הוא שתל בשיר שעוסק בהגות על מהות החיים והזמן, מילים על אחדות ישראל על רקע המציאות העכשווית. נכון: לא לכך התכוון המשורר, והשיר
גבר בוכה על אהבה בערמה של קלישאות. למשל: "היום כבר לא מתים מאהבה", (תודה לבועז שרעבי ול"אצלי הכל בסדר") אז מה הבעיה? הבעיה היא שהיא מטרללת אותו – מתהפכת, נעלמת בחושך כמו סופה, חולמת על חופש, לפעמים טובה, לפעמים רעה,
אליעד משתמש ברך שנולד לשיר-ספר על חולשותיו-תיסכוליו של אבא, כאילו הילד הוא הכותל שלו – מבין ומזדהה, ואגב כך מספר על "שיחות מסובכות" עם היושב למעלה ש"יזכור להדליק לו אור". התסכול: לא לימדו אותו להיות אבא, התובנה: אף אבא לא
דויד גרוסמן חובר לראפ כדי לקרוא לתקומה מחודשת של עם שחרב עליו עולמו. החברים שהצטרפו רואים כאן שליחות של ממש. משפטי הסיום אומרים הכל: 'ויש למען מי להילחם/ 'הכל כעת תלוי בכם,/ 'עכשיו הזמן לקום, לחיות, להיות לעם או לא
אני אוהב את העבודות של רועי אביטל מגארדן סיטי מובמנט. מבחינתו ההפקה המהוקצעת של הסאונד היא ה"סיפור". מדובר ביוצר של דינמיקה משתנה ושילוב מלא השראה בין הווקאל לכלים אקוסטיים ואלקטרוניים ויצירת מיקס הרמוני, בשיר הזה – על מנגינה מינורית קסומה
אילן וירצברג מפנה אותנו בבלדת הרוק הזו לחוק פיזיקלי כדי ללמוד משהו על עצמנו. זהו החוק השלישי של ניוטון, שקובע שלכל פעולה יש תגובה שווה והפוכה, יכול לשמש כמטפורה עמוקה על החיים והקיום האנושי במגוון דרכים. למשל: בדיוק כמו שבפיזיקה
. כמי שנמנה על כל הלבבות הנמסים והדומעים ברינה לשובם של החטופים, קל מאוד להתרפק על השיר הזה, על הקול הזך והמתכוון של מיטל קליקה חיון (34), ששרה על השיבה הביתה מנקודת מבטה של ילדה מתגעגעת ומפוקחת. המנגינה משדרת רחשי
הרצון לאבד את הפרדוקסים והבושה בחיים מבטא שאיפה עמוקה להגיע להרמוניה פנימית ולהקלה מהמתחים הרגשיים והקוגניטיביים המלווים אותנו. החיים מלאים בפרדוקסים -מצבים שבהם אנו חווים רגשות סותרים או מחזיקים באמונות שלא תמיד מתיישבות זו עם זו, ולפעמים על פניו גם
צחי הלוי עושה אקטואליזציה לשיר הדרמטי של יהורם גאון. השיר נכתב בהשראת סיפורים אמיתיים ממלחמות ישראל, והוא מבטא את ההקרבה, הרעות והערכים של לוחמי צה”ל. הוא בוצע לראשונה בשנות ה-60 והפך במהרה ללהיט אהוב, ולחלק בלתי נפרד מפס הקול הישראלי.
מארינה מקסימיליאן מתרפקת על הנשיקה הראשונה.בגילה – סוג של געגוע, אבל כפי שהיא עצמה מעידה בדף המידע שנשלח עם השיר – גם בעידן שלנו תום הנשיקה הראשונה הוא אותו תום כמו פעם כפי שסיפרו לה מעריצות צעירות. קסם האהבה הראשונה
עומרי סבח לא זועק אהבה אבודה כמו רבים מזמרי הז'אנר הים תיכוני הבוכים בלילה בדרמטיות כדי להעצים את הרגש. הוא שר את געגועיו בעידון מבוקר. הטקסט גדוש דימויים, שמרכזם – הנוטשת היא כמו "גשם במדבר" או כמו "נוף בסוף ההר".
השיר השמח הזה עבר לידי והמשיך בדרכו מבלי להותיר שמץ של ריגוש. יותר עורר את השאלה מה לו ולה? מה מה מהות הקומבינה? השאלה הובילה לתופעה המבליטה את האלמנט המסחרי בדואטים במוזיקה המזרחית-ים תיכונית הישראלית. שיתופי הפעולה האלה מאפשרים לשני
גל גרינברג כל כך מכורה לאהבה, שהיא מוכנה לזייף אותה רק כדי ל"מלא את החלל" שקיים בחסרונה. "צאי מהחיים שלי, בבקשה, כאילו מעולם לא היית שם", "המסתורין שלך הוא כל מה שיש לי./ המהות שלך גורמת לגוף שלי להרגיש ערני,/
עיבוד פסוקים מהמקורות למוזיקת פופ אלקטרונית עכשווית מאפשר יצירת מוזיקה שחוצה גבולות בין מסורת לעכשוויות. החיבור בין הטקסט הקדום לבין ביטים וטקסטורות אלקטרוניות הופך את הטקסט לרלוונטי יותר בעידן המודרני, ומייצר חוויה רוחנית-תרבותית חדשה. גילי מסמי בחר ב"יגדל אלוהים חי",
ענת מלמוד מבקשת לחפש את המעבר לה, למעשה – מרפא לגעגועיה. החיפוש אחר כוח שהוא מעבר לתפיסתנו האנושית הוא במידה רבה תופעה אוניברסלית, אך אופן הביטוי שלו הוא ייחודי לכל אדם. הרצון להבין את משמעות החיים, למצוא נחמה ולהתחבר למשהו
אריק ברמן שר על המוסכמה (קומונסנס) של ההחלטה המשפחתית על עשיית ילדים, החלטה הכי שגרתית, שמתקבלת לאור הבנלי של הפלורנסנט במטבח. כשמסתכלים על המוסכמה, ש”ללדת ילדים זה שמחה” בראי הציניות, אפשר לגלות שהאמירה הזו – אף שהיא נחשבת לקונצנזוס חברתי
לאסוף את השברים אחרי פרידה זה כמו לבנות את עצמך מחדש. הפרידה מותירה חלל, כאב, ולעיתים תחושת אובדן זהות, במיוחד אם הקשר היה משמעותי. ועדין: רגעי אהבה, גם אם קצרים, נחרטים בלב כאילו הם אינסופיים, והופכים לזיכרונות שמלווים אותנו לתמיד.
דניאל סלומון שר את הכאב, הדאגה, הגעגוע והתקווה למי שאינו עוד כאן. מוזיקלית – יותר דכדוך מאשר תקווה. לחן, טון והרמוניה שמשדרים עגמומיות. מצד שני יש כאן הזדהות אמוציונאלית עם מי שהיה. הפניה בגוף שני (אתה) מתוך כוונה עמוקה ליצור
הקלאסיקה הישראלית מגויסת למען מי שטרם שבו הביתה, זוכה לעיבוד נועז חדש כדי לשגר את המסר הדחוף. המשוררת דליה רביקוביץ, תמהה בשיר למעשיה של ילדה מחוץ לביתה שמסתובבת בחוצות כציפור פצועה עד עלות השחר. היא קוראת לה לשוב לביתה. השיר
איזו הזדהות רגשנית משדר עדן חסון עם מי ש"השתנה לה התדר". המילה “תדר” משמשת לעיתים קרובות כמטפורה לתיאור תהליכים רגשיים, חברתיים או רוחניים. המטפורה מבוססת על רעיון פיזיקלי – התדר מייצג את הקצב או הוויברציות של גלים – ומועברת לעולמות
"אם נשרוד את המבול הפעם/ כל חיוך יהיה שונה, נגוע", קחו את המשפט הזה בפני עצמו בפרספקטיבה של התקופה. הוא החזיר לאחד השירים האיכותיים של רונה קינן – גם בזכות הדואט עם ברי סחרוף בהופעה בבארבי לציון 20 שנה לאלבומה
הוא עוד לא כוכב פופ בינלאומי? לפי ה – EP הזה מרגי אמור כבר לחצות יבשות, לכבוש פסגות מצעדים, לזרום נונסטופ בסטרימינג. מה קורה? אל תחפשו סיפור אישי עמוק, מסר חברתי חשוב במוסיקה שלו. מה כן? להתאהב, להתאכזב. הבינו והבינה.
"הנשמה שלי היא משוררת אני מלחין רק מה שהיא כותבת", שר חנן בן ארי בטון שמחבר קול ונשמה. בהגדרה הספרותית – שיר ארס פואטי – שיר שבו המשורר עוסק בעצם תהליך היצירה האמנותית, בשירה עצמה או במשמעותה, משקף את תהליך
סי היימן (63) ממשיכה להילחם על מקומה כזמרת רוק מקומית. בשיר הזה הלוחמת משכנעת את עצמה להמשיך להילחם כמו פעם – בפעם הבא. לפי הטון, האנרגיה, הקצב – לוחמת שלא הרימה ידיים. היא חוזרת לא רק לתקופה ששירתה ביחידת "העוקץ"
