הקול המלחש, האינטימיות המאופקת, הטון הרך המתכוון, המלודיה שמכילה את התחושה. אדם בן אמיתי שר את מילותיה של איה כורם. היא שגרמה לו לדרוך מיתר ולהגיע לתחושת אהבה עמוקה. כל געגוע שמצמיח את דפיקות הלב המואצות. העיבוד האקוסטי, גיטרה וכל
הסינגל השני של הזמר-פזמונאי הבריטי מייקל קיוונוקה מתוך האלבום החדש Kiwanuka. המנגינה מושפעת מהסול הפסיכדלי של שנות ה -60 וה -70, לשם מנותב הסרטון המתאר את חייו של מהפכן שנות ה -60, גם מהכוח השחור, דם מילדי הפרחים. . השיר "גיבור"
תחושת דז'ה-וו אפפה אותי במהלך ההאזנה לחדש של חוה אלברשטיין, שהוא למעשה שיר ישן שהיא "פיספסה" בזמנה, ועכשיו חזרה אליו. אני מדבר על תחושת מוּכָּרוּת לא זיכרון. דמיון בין שירים ועיבודים במקום שהיינו בו כבר בעבר, בלי שהיינו מודעים לזיכרון הזה. זוהי תחושה שהייתי
יעל שושנה כהן בודקת את עצמה "איבדתי ומצאתי / את דעתי / אבל רק לרגע כל הפשעים שלי / שוכנים בטוחים מתחת לליבי/ ואני מנסה אה אני מנסה / להעמיד פנים שאני בסדר/ ספר לי למה / ספר לי למה
כשהיינו ילדים, לא היינו מודעים לפחד. לא שלט בנפש. לא נלחמנו בו. כשהתבגרנו – הפכנו מודעים, הפחד תקף, חילחל פנימה. לירון אטיה מ"הפיל הכחול" מספר את מה שהיה פעם אזור הספק-אומץ, ספק-טיפשות, מחפש דרכים לא איך לנסות לחזור לשם, אלא להילחם
מי יכול לגלות את סודות חייה של נדיה? מה קרה לה? איזו טראומה עברה? צרותיה הפכו אותה לנודדת ומנותקת. לא תזהו אפילו לאיזו דת היא משתייכת, לאיזה רובע היא שייכת. בכל זאת: בשיר היא משתתפת בגוף ראשון, מתרפקת על ימיה היפים.
חיים איפרגן שר 4 שורות נבחרות מתוך הפיוט המיוחס לאברהם אבן עזרא. תכלית הקיצור – לפנות דרך לצלילים. במקום מילים – בעיקר הסלסול. את הפיוט שנאמר ביום הכיפורים, לקח איפרגן לרחבת הריקודים בעיבוד דאנס קליל שמתבסס על אלתור של כינור (נאור
שרון טובה לוי לא תשוב לשומקום, מטפורית היא "שיירת פליטים עם בוץ על המצח". לא מתחברת לדבר. אפילו לא מצאה דבר טוב להטמין כדי לשוב אליו. לפי הקולות בגרמנית בתחילת ובאמצע השיר, אפשר בכ"ז למקם אותה ולהאזין לנפשה. ממה היא
"Lights Up" הוא הסינגל הראשון של הארי סטיילס (מ – One Direction) בשנת 2019, הכולל שירה הרמונית ומילים מלנכוליות. השיר שיכנס לאלבומו השני, הוא גם הראשון שסטיילס מוציא מאז אלבומו Harry Styles שיצא במאי 2017. אחרי שנים רבות של ספקולציות, יתכן
אופיר כהן שיגר למושיקו מור מיקבץ דימויים חדש לאהבה נכזבת, והפעם: מהעולם הכלכלי. המבואס ממנה נשאר "תפרן מרגשות", "מעקלים" לו את הלב, ברומן שלו איתה היתה "פשיטת רגל" והיחסים איתה זה כמו "להסתבך עם שוק אפור". התוצאה: ישחרר אותה "קומפלט" יענו
הכותבים שלחו את אגם בוחבוט להזיל דמעות. ההבעה והסלסול – אגם של דמעות. זה הולך טוב עם חורף – "סופות", "גשמים". גם "דממה". ההתבכיינות מגיעה עד "לב שנסחף כמו ים". האפוקליפסה הזו היא תרגיל לכותבים מתחילים, וגם – סוג של מניפולציה לירית. התיפיפות
וגרו ערבית ועברית בשלום, ותודה למוסיקת הדאנס האלקטרונית EDM על השידוך. לואי עלי כבר רץ למרחקים ארוכים (תיאטרון, אירוויזיון). בדרך הוא נעצר אצל די ג'יי מיומן (Vivo), שמריץ אותו לרחבות. הוא יגיע גם לחתונות. המגמה קוסמופוליטית. גם זמרי הראיי ממדינות
ההפתעה: שיר שלא נחצ'ה כתב את לחנו, אלא רק את מילותיו. את השיר הלחין אפי נצר, בן גילו, וכך ארע הבלתי ייאמן: שני מלחינים מובהקים של הזמר הישראלי הקלאסי משתפים פעולה בשיר אחד. נחום היימן ז"ל כתב על יום מותו. כרך
תשאלו את ירדן "ג'ורדי" פלג, המפיק של סטטיק ובן אל תבורי מה הטרנד האחרון. הוא מבין בזה. מאזין הרבה. מתעדכן, לומד, מעביר למכונות שלו. דיאלקט דאנס פופ רגאטוני לטיני. מסתדר עם המילים, גם עם הצליל המאונפף. היומרה: תמציא את עצמך מחדש.
נדלק עליה. תחילה היא מביעה עניין. בהמשך – הוא (העניין) מתפוגג. הבנאדם על טורים גבוהים. רגש גואה ואכזבה מתסכלת נושקים. הטקסט מעט מפושל. הפער בין היא "כנראה לא בעניין" – משפט של ספק, ובין אמירתה ההחלטית שהוא "רעל" בשבילה –
יופיה נוגע ומשגע, אבל פנימה – אין לדעת, סודה לא ידוע, שמור מכל משמר. 2 הקצוות – יופי חיצוני מרתק, שורף שדות "על ידי מבט", מולו הפנים הנסתר שלה. לא אכפת לה כלום, אבל אוהב חממה אינו כועס. הוא בעיקר
מאיר אריאל כתב "שירי חג ומועד ונופל" במשמעות פרודית של חוסר יציבות. בניגוד לכוונתו המקורית של הביטוי, המתייחס לשירים המוקדשים לחגים ומועדים בלוח השנה, אריאל התכוון חג במובן "נע במעגלים", מועד במובן "מאבד את יציבותו" – ולכן גם נופל. לפי השירים שמלחינים וזמרים
השיר נפתח בסערת השירה של אבי בללי, שחבר לאבישי בן תקווה אשר משדרת דחיפות בחיפוש אחר תשובה. התוהה-תועה בדרכי החיים מחבר רגש ופיכחון לשאלה-זעקה – "האם אתה באמת מתגעגע לגוף?". בללי שר את המילים בעוצמה של תובנה המחלחלת בפנים, ניסיון נואש
ימי סליחות אלה מחזירים את בני העדה אל השורשים. פאר טסי וציון גולן חיברו קולות כדי "להסגיר" מנין באו. לא בטוח שהם גם יעידו בשיר הזה לאן הם הולכים אחרי החגים. זה לא רק שלתימנים יש מבטא, אלא שרבים שמרו על המבטא
הוא ישאיר לה את עצמו בינתיים, יביא לה כל מה שתרצה, אפילו ישיר לה, למרות התסבוכת והבלגן שהיא עושה לו. אייל גולן ישיר את השיר למי שלא תהיה. אישה מנקודת מבטו של השיר – יצור לא מובן. הגבר הוא הנדיב שמוכן
הבנאדם חי בעתיד. אין ברירה, כי העבר – לא משהו. מודעות לחולשות מובילה להבטחות עצמיות – כיד הדימיון. אהיה ואהיה. בנקודת זמן מסוימת אתה מתחיל לייצר תסריט חדש לחייך. טון השירה של עמית פולק מבהיר – לא הכי אמין שזה הולך
שניכנס לחדר האינטימי של רועי רבינוביץ? מי שמכיר אות מ"הקולקטיב", יופתע לגלות אינטימיות אפלולית, קול נמוך מסתורי, חלק מהנרטיב שהוא רוצה לשדר. מלחש לנחשקת מה הוא מרגיש כלפיה. ניואנסים שברגשות. המתחים שנוצרו, ההמלצה לשחרר, הרצון למגע כשהיא איננה, להיות איתה
מה שנכון נכון. מי יתווכח עם הטקסט הזה? מה יום מיומיים? לכל אדם יש חלום, חזון, רעיון. תפילה להתגשמות. מה חידש? סה לה ווי. מצד שני, מי אמר שכל שיר צריך לחדש? אלה ממש החיים – מורכבים מרעיוןמחלום, מחזון שממתינים
אני נשאר בקליפ. אחלה אקשן. ניקול ראידמן השקיעה טון כסף עליו. יצא קליפ מה-זה מושקע. סצינה משובר קופות עולמי. סיפור מהסרטים, צילום, עריכה, אפקטים, ייריות. הייתי שולח את הבמאי-עורך לעשות הג'יימס בונד הבא. מה הקשר לשיר? אין לי מושג. למעשה
לירון בן שמעון נוגעת בעצבונה של מי שאיבדה את היקר לה. המוסיקה מתרגמת תחושתה של המתבוננת המזדהה. השירה בגוף שני – על בהונות האצבעות, מערבת תאור מערכת יחסים עם מי שנכנס לביתה ומוצא אותה דאובה ומתנצלת (על כך שלא נתנה לו מתנה
פעמים אתה מוצא שני אמנים שנשמעים כאילו נולדו לשתף פעולה. מה מפתיע לגלות שהם מעולם לא שיתפו פעולה בדואט לפני כן, על רקע עובדה ששניהם מגיעים מסגנון הר-נ-ב. אלישה הקליטה את השיר לאלבומה האולפן השביעי שלה. "Show Me Love" של
הלחנת שירי משוררים – אתגר לא פשוט. גם כששיר אינו "מבקש" להתעטף בלחן, לעיתים, המוסיקה מוסיפה לו נדבך, ומעניקה לו ערך מוסף חיוני. מצד שני – עלולה לסטות מנהתיב של כותבו. תמר אייזנמן הלחינה את "בנחל אכזב" במסגרת "אי במערבולת"
למה חיכה? זה לא רק מיעוט המילים שבשיר שאינו ממצה את חווייתו של הכותב, אלא השימוש המשמים בשם הגוף "זה". "חיכיתי לזה". "הזה" הוא האור שהתגלה לכותב. מהו, מה מהותו? האם זו התשובה ענתה לו על השאלה. נכון שלעיתים מעט
אלחייני. אופיר אלחייני. התחלתי עם סרטון שבו הוא מתארח עם השיר הזה אצל ישי ריבו. יש מומנטים שאתה הולך שבי אחרי טון ומנגינה, ואז מגיע למילים. תקשיבו למנגינה ולהבעה – ואז תחבקו גם את המילים. הפשטות הנוגעת והמגעת. נפש קוראת
המסר אופטימי: "יש מקום לשנינו בארץ ישראל" אבל בשורת הסיום מופיעים רק "יהודים" (ימנים שמאלנים), לא ערבים. מה הועילו חכמי ג'אמאיה? מדשדשים באותה ביצה עכורה. החאפלה הזו לא תוביל לפיוס. היא לא חלב לא בשר, לא תה ולא קפה. מידל
