הדיוות במופע שערך ערוץ VH1 הן סלין דיון, שר, שקירה, הדיקסי צי’קס ואנסטסיה. אם "דיווה" זה משהו גדול מהחיים, אז שר נראית כאן הרבה יותר אלהית ב-BELIEVE מאשר סלין דיון ב I’M ALIVE קטע מסעיר במיוחד: הדיוות מצטרפות למחרוזת אלביס. אבל הבעיה אינה במה שיש כאן אלא במה שהוציאו כמו הופעות של מרי ג’יי בליג’ וסינדי לאופר שנטלו חלק בערב. אולי הן לא מספיק "דיוות". שילוב ה -DVD של ההופעה מצוין. ובמקרה הזה, טוב מראה עיניים ממשמע אוזניים.
המופע בנוי מדואטים, קאברים הדדיים ומחוות – לא תחרות, אלא חגיגה של שונות ועוצמה.
המונח “דיווה” התחיל באופרה (זמרת ראשית, “אלה”), ובהקשר של פופ הוא קיבל משמעות רחבה יותר. הן נחשבות דיוות בגלל שילוב של כמה גורמים קודם כל – יכולת קולית יוצאת דופן – סלין דיון היא הדוגמה הקלאסית: טווח, דיוק, עוצמה ורגש. גם שקירה, למרות קול לא “קלאסי”, יצרה צליל ייחודי שאי אפשר לטעות בו.
דיווה ניחנת לא רק בשירה –אלא בשליטה בבמה. הקהל מרגיש שהיא המרכז, גם כשהיא חולקת אותו עם אחרות.
הן לא רק הצליחו מסחרית, אלא שינו את כללי המשחק: שקירה פתחה דלת לפופ לטיני גלובלי, ה-Dixie Chicks הראו שנשים יכולות להיות יוצרות, נגניות ובעלות עמדה פוליטית, סלין סימנה סטנדרט חדש לבלדות פופ עולמיות
דיווה היא לא “להיט רגעי”, אלא אמנית עם רצף של הצלחות, קהל נאמן וזהות ברורה.
Divas Las Vegas מגדיר מחדש את המושג “דיווה”:לא ככוכבת מנותקת אלא כאמנית חזקה, מקצועית, שמכירה בערך של אחרות. זו חגיגה של כוח נשי, גיוון מוזיקלי וסולידריות, בתקופה שבה תעשיית המוזיקה עדיין נשלטה ברובה על ידי גברים..
