ביום השנה ה -40 לאלבום Equinoxe האיקוני שלו, ז'אן מישל ז'אר מוציא את פרק ההמשך – Equinoxe Infinity. אלבום הקונספט הזה אינו המשך ישיר ליצירת המופת של 1978, אלא מעין פרפרזה על הצלילים שהיוו לנרטיב של מאבק בין אינטליגנציה אנושית לבינה מלאכותית. ז'אר מתאר את האלבום כ"אקוינוקס על סטרואידים"…
אבי המוסיקה האלקטרונית המודרנית יצר מוסיקה חדשה, שמזכירה את "אקווינוקס" אבל היא אחרת, אפילו לא פרפרזה על האלבום ההוא.
באמצעות סינתיסייזרים ישנים סינקוונסרים וסמפלרים, ז'אר יצר אלבום אווירה אלקטרוני שמכיל אלמנטים מיצירות קודמות כמו Equinoxe, Oxygene, Chronologie, Rendez-Vous, האלבום נשמע תערובת צלילים וינטייג' ומודרניים, שמזכירים גם גאון אלקטרוניקה כמו ונגליס. הגם שז'אן מישל ז'אר עובד על חידוש והתרעננות – אין כאן כמעט פריצת דרך. מה שחסר לי תמיד אצל ז'אר הוא מלודיות שיעניקו למוסיקה יותר סיפור ואמירה. מבחינה זו – האלבום הזה אינו אלבום של בשורות, אבל עדיין זהו ז'אר במיטבו. מייצר צלילים מופלאים של אווירה כמו Robots Don't Cry. שימו אוזניות. תתנתקו.
