יותר מעשור לאחר שפרצו לסצנת הפופ, Five Seconds of Summer האוסטרלים חוזרים – לא קאמבק כשלעצמו, אלא אלבום מגוון שסוף סוף מרגיש כאילו הוא שייך להם לחלוטין.
הלהקה צמחה מחברים מקומיים מהתיכון באוסטרליה לאחת הלהקות המצליחות ביותר של המאה ה-21 תחילה כ"להקת בנים", ועד מסלול התבגרות שהוביל ל- Everyone's A Star
האלבום הוא יותר ממוסיקה של "להקת בנים". . הוא שואב השראה מאמנים כמו N.E.R.D, Gorillaz ו-The Prodigy – והכל תוך שמירה על האנרגיה שהפכה אותם ל-Five Seconds of Summer.
5SOS מורכבת מלוק המינגס בגיטרה קצבית, מייקל קליפורד בגיטרה מובילה, קאלום הוד בגיטרה בס ואשטון אירווין בתופים. יחד עם הכימיה וההיסטוריה מבססים את הפרק החדש הזה באותנטיות שמעריצים יוכלו להתחבר אליה.
שיר הנושא, 'Everyone's A Star!', נתפס כדרך להימלט מהמאבקים של התעשייה, ולבסוף לייצר את מה שהם רוצים. השיר הוא משהו שונה לחלוטין מהרגע שפרצו לראשונה לסצנת המוזיקה, והפיקו להיטים כמו She Looks So Perfect ו-Amnesia.
האלבום מדבר הרבה על מי הם היום – לא רק "להקת בנים", אלא אנשים עם עבר, בגרות ותובנות. בשיר “Everyone’s a Star!” יש קריאה למיוחדות והערכה עצמית כי גם להיות “כוכב” זה משהו מורכב ולא תמיד פשוט. בשיר “Boyband” הם מתמודדים עם התווית “להקת בנים” – זהו גם גאווה וגם ביקורת על איך זה להיתפס תמיד כ”בנים פופיים” ולחיות תחת ציפיות. “Telephone Busy” דן ביחסים רומנטיים, קשרים מורכבים והשפעות של תהילה על מערכות יחסים. יש שירים שמביעים פגיעות רגשית עמוקה: פחד לאבד מישהו (“istillfeelthesame”), געגוע (“I’m Scared I’ll Never Sleep Again”). בשירים כמו “Ghost” יש תחושת ריקנות או “רוח רפאים”, דימוי לנטישה עצמית, לחצים פנימיים, ולעיתים תלות (ייתכן גם כימית). “Sick of Myself” מציגים רגשות של חוסר סיפוק מהזהות העצמית או מהאדם שהפכו להיות. אחד הנושאים המרכזיים הוא שינוי – איך הם התפתחו (“Evolve”), לא רק מוזיקלית אלא גם מבחינת זהות. יש תחושה שהם “משחקים” עם התדמית שלהם: מצד אחד אוהבים את הזוהר, מצד שני מודעים למעגלים הרעילים של תהילה.
“The Rocks”: מדבר על הבדידות של הצלחה (“isolation”), וגם משלב את השורשים המוזיקליים שלהם, כאילו הם מסתכלים לאחור ומבינים מה קרה.
זה אלבום נחרץ, נועז ומודע לעצמו. האלבום בכללותו נוטה למרקם של אלקטרו ודאנס, מעין ניסוי חדש עבור הלהקה, אך עדיין שומר על שורשיהם המונעים על ידי רוק, למעשה צליל חדש עבור הלהקה המסמן את האבולוציה שלהם. .
הם כבר לא המתבגרים האהובים שהיו פותחים עבור וואן דיירקשן. הם גדלו, ויכולים לשלוט בכיוון היצירתי שלהם – לתבוע מחדש את זהותם. ברור שמעריצים ותיקים ידברו על בלבול סגנוני: המעבר בין פופ-רוק לניסיונות אלטרנטיביים לא תמיד מושך את כולם; יש מי שמרגיש שחלק מהשירים פחות מחוברים לדמות “5SOS הקלאסית”.
האלבום הוא נקודת מפנה: הלהקה לא רק נזכרת בעברה, אלא ממש מציגה מי הם היום עם בגרות רגשית וניסויים מוזיקליים. זה לא רק אלבום פופ־פאנק קליל יש בו עומק, חקירה של זהות, תהילה, ותסכול , מצליחים להיות גם נגישים וגם אמיצים..
