פעם שניה שאני שומע את Kayma של אורי טולדנו. הראשונה הייתה בדצמבר 2021 בפסטיבל החשיפה הבינלאומי ב"הצוללת הצהובה". אחרי ההופעה בבארבי בנמל יפו, אני חוזר על מה שכתבתי אז: רוק ישראלי ליצוא, כי Kayma נשמעת הכי לא רוק ישראלי. זהו פופ מקורי ומגוון מהאזורים הכי חמים של המערב, ויש כאן כוכב של ממש. Kayma הוא שם הבמה של אורי טולדנו, בנו של הזמר אבי טולדנו, נגינה מלימוד עצמי בגיטרה, פסנתר ותופים מגיל 12, כמו בהמשך – תהליך של כתיבה, יצירה והפקת שירים. בדף הביוגרפיה שלו נמצאת ניו יורק. התחיל בנדל"ן, ואחר כך התגלגל לאל.איי ונשאר שם למעלה מארבע שנים. תקופה שבה התחתן, התגרש, פתח עסק שקרס, גם למד ב-SAE, קולג' יוקרתי ללימודי סאונד.
בעקבות הלימודים פתח אולפן משלו, הפיק פרסומות לטלוויזיה והשתלב בתעשיית הפרסום תחת המותג snowstar company. מקור פרנסה משמעותי מצד אחד, אבל גם סיבה לתסכול מתמשך של משבר זהות יצירתי, שמוליד בסופו של דבר את Kayma, גוף שהוא תוצאה של תהליך ארוך של חיפוש עצמי ואינספור שעות אולפן.
נחזור לבארבי יוני 2024. זו הייתה אחת מהופעות הרוק הטובות-מהוקצעות-מרהיבות, שראיתי במקום הזה. קודם כל: אורי טולדנו לא שכח את הימים הקשים העוברים עלינו. לא בטוח שהקהל ידע כי "Dancing on dust" הוקדש לזכר הנרצחים בפסטיבל נובה. רוחו עברה ל- Barbie in the port of Jaffa. הם באו לשיר שירים, רקדו אהבה ונטבחו. גיא ההריגה במסיבת הטראנס הוא פצע עמוק ושותת, שנפער בלבו של כל מי שרקד אי פעם במסיבה וגם של אלה שלא. גם המוסיקה נפגעה קשות באותו בוקר, אבל כעוף החול היא קמה מהר לתחייה. השירים שטפו כצונאמי אחרי האסון.
"קיימא", חבורת הפופ האלטרנטיבית לקחה את האירוע למחוז פופ עדין במיוחד, שיש בו דיסוננס בין עומק הטרגדיה ליפי ההרמוניה. השירה המלו-מלנכולית משדרת את הנרטיב בקו מוסיקלי שמזכיר בלדות פופ מהמשובחות, ששמעתי אי פעם. "קיימא" מוכיחה פעם נוספת כי היא אחד ההרכבים המעולים באוריינטציה של פופ אלטרנטיבי שקמו במקומותינו בשילוב של מלודיה, מהלכים הרמוניים וקישוטי גיטרות חשמליות.
קיימא מצליח ליצור מוסיקה מסוגננת מהסוג שמזכירה קלאסיקות אל זמניות. להיט של ממש, והוא נהייה להיטי יותר משמיעה לשמיעה. קיימא משייטת בעולם המוסיקה המרענן שלו, מצליחה להמציא עצמה מחדש בכל שיר, גם בעולם שסוגר אותך בין ארבע קירות. ב- World On a Wait אורי טולדנו חוזר לתקופת הקורונה בה העולם נעצר, והיה בהמתנה. איך הצלחנו לשמור על שפיות בהסגר, לשמור על זוגיות? קיימא מצא ע דרך להיחלץ מהמצב שנוצר. במסלול החדש הוא הצליח ליצור שיר פופ-רוק אלטרנטיבי נגיש במבנה המלודי, במעברים המייצרים אווירה של רוממות רוח.
קאבר – Take Me To Church של הוזייר. מתמזג באווירת הערב. טולדנו נמצא חזק בתוך השיר. מתאים אותו לקווי המתאר המוזיקליים שלו. ב-Disco הצטרף עמרי סמדר, המפיק, בנגיעת אלקטרוניקה שלא היתה יותר מקישוט לפתיח.
קיימא מציג עולם ניגודים, עוצמה רוקית וליריות מינורית.
Blue הוא פולק מלודי אולד סקול מעודן, הרמוני להפליא, מושר באיפוק סולידי. Kayma שר על תחושת blue (דפרוס) גם במצב שאין לו סיבה לחוש כך. למעשה, על הניגוד בין מצב ה"בסדר" כביכול, ובין התחושה הפנימית.
האם יש מצב של אושר צרוף תמידי? כשאנרגיית החיים שלך זורמת בסרקולציה מתמדת אתה מאושר, וכאשר היא לא זורמת – אתה מדופרס. אתה רוצה לעזוב הכל. אתה מאשים את "אזור הנוחות" שלך. אושר באמת אי אפשר לקנות, כשאתה חש blue, אתה חסר אונים. צליל אקוסטי למהדרין, קול רגש גבוה, מנגינה שמסונכרנת עם התחושה. עיבוד – עקב בצד אגודל. ה – Blue הזה ילך עם Kayma לאורך כל הדרך – יעשה לו רק טוב.
מופע ליגת על חו"ל, בתאורה, בסאונד, בביצועים. מקבל ממני תעודת, יצוא שמרחיקה אותו מכאן.
אורי טולדנו – שירה, גיטרות, קלידים, גיא לנדאו – גיטרה, יואב ארבל – תופים, דניאל הרלב – בס
צילום: מרגלית חרסונסקי
