“Revista Do Samba” הוא לא אוסף של חגיגת רחוב אלא סלון מואר באור מעומעם, אלבום של טריו שמכבד את המסורת, אבל מדבר בשפה של מאזין גלובלי בתחילת המילניום.
האוסף מתמקד בסמבה קלאסית, סמבה־קנסאו, רגעים שבהם הסמבה קרובה לג’אז, לשנסון, לבוסה מוקדמת מאפיינים בולטים – קצב רך ולא אגרסיבי, דגש על שירה והגשה, הרמוניות חמות, מינימליזם יחסי בכלי ההקשה. זו סמבה להאזנה, לא לריקוד המוני. לא תיעוד נאמן של הסמבה כפי שהיא נחווית בברזיל היומיומית. באוסף זרימה טובה בין קטעים, חשיפה חכמה למסורת. אין בה כמעט סמבה “מלוכלכת, פחות קונטקסט חברתי־פוליטי
השלישייה בחרה באחד הז’אנרים החשובים ביותר בברזיל – הסמבה כמוקד לאלבום הנושא את שמה. לאחר מחקר קפדני בחר ההרכב, המורכב מבטו ביאנקי (גיטרה אקוסטית, שירה), לטיסיה קוּרה (קבקויניו, שירה) וּויטור דה טרינדאדה (כלי הקשה, שירה), 15 שירי סמבה מתקופות שונות במוזיקה הברזילאית: משנת 1917 עם “Pelo Telefone” ההיסטורי של דונגה ומאורו דה אלמיידה (שיר הסמבה הראשון שהוקלט אי פעם בברזיל), ועד לשנת 1960 עם “O Sol Nascerá” של קרטולה ואלטון מדיירוש. מדובר ממש ב”מי ומי” של תולדות הסמבה הברזילאית — בין הכותבים באלבום נמצאים גם אסיס ואלנטה, נואל רוזה, אטאולפו אלבס ואדונירן ברבוזה.
קטע הפתיחה הקצר, “Coisas Nossas” של נואל רוזה, מכין את הבמה לשורה של ביצועי סמבה בלתי נשכחים. מבלי לנסות לשנות את הלחנים המקוריים או “לעדכן” את הסמבות הנהדרות הללו, מגישים Revista do Samba כל קטע במיומנות מרשימה ובחיוניות כובשת. הם שרים את השירים בהתלהבות אמיתית, ובכך מאפשרים לדורות חדשים לחוות כמה מהמיטב שבקאנון המוזיקה הברזילאית.
רוב הקטעים מלאי חיים, אך כאשר השלישייה מאטה ב־“Me Deixa em Paz” קולה של קוּרה נשמע רפוי ועצל אך זו דרכה לבטא את התסכול והכעס שבמילים. “A Voz do Morro” ש שופע אנרגיה בעיבוד כלי־הקשה עשיר במיוחד, העיבוד ל־“O Samba e o Tango” של אמדו רג’יס צפוי לעורר חיוך, במיוחד ברגע שבו קוּרה שרה על הטנגו.
למרות שהאלבום אינו מסודר בסדר כרונולוגי, מעניין לשמוע עד כמה השירים משתלבים זה בזה, כמעט כמו מחרוזת' דבר שבולט במיוחד בחיבור בין “A Voz do Morro” (משנת 1956) ל־“Leva Meu Samba” (משנת 1941).
חוברת האלבום כוללת צילומים ואת כל מילות השירים, כולל אקורדים לגיטרה. Revista do Samba מבצעים לא רק קלאסיות בדיוק מרשים, אלא גם גורמים למאזין להרגיש כאילו הוא חוזר בזמן עם כל שיר. תיאטרון הרוויו קם לתחייה מחדש באלבום המצוין הזה.
Revista Do Samba
