בקומוניקט המצורף מוגדר אביב גפן leading counter-culture rock musician, נציג התרבות הנגדית, זו המהווה קונטרה לתרבות השלטת. לפי השיר החדש שכתב אביב לבלקפילד, מדובר במים שקטים מאוד. שום קונטרה. איזונים של התרככות מעט מתקתקה ושל התבגרות. Soft Rock במובהק. איפה סטיבן
"אייל גולן קורא לך", נקראת תוכנית הכישרונות ב-24. התייצבתי וכעבור רבע שעה ביקשתי להשתחרר. למה? כי גם כתוכנית ריאליטי – זה משמים. לא מעניין, חסר ברק. השופטים – ראשים מדברים מעט חלולים באנדרסטייטמנט. לאייל גולן עצמו – אין מה להגיד/לבשר
שירו עם המנטורים. יש פה מנגינה, קצב, רגש, קיטש. שירו איתם עד כלות. המנטורים של The Voice מייצגים מדינה שבה לכל משפחה שלישית יש נציג, שחולם להגשים חלום להיות זמר או זמרת, לשיר ברגש, לְרַגֵּש, להביא אותנו להתרגשות. אין בעיה
לפני כמה ימים הגיע אביב גפן לעשות פרומו לבלקפילד אצל לונדון וקירשנבאום. במקום לשיר לנו משהו בלקפילדי, או לפחות "מעונן עכשיו" באנגלית (Cloudy Now) דיבר גפן על סיימון וגרפונקל, לכבוד סרט דוקומנטרי שישודר איפשהו. בסוף השיחה, אמרתי לעצמי: אני חייב
מי צריך הרכב מלווה כשיש פסנתר. לא די בפסנתר. צריכים פסנתרן שיתאהב בשיר, גם בזמרת ששרה. תנו לנורית גלרון פסנתרן מאוהב, ועוצמת החסר תהפוך למלודרמה שוברת לב. מדהים, אבל עובדה: שנים היא רצה עם להקות, ופתאום – פסנתרן אחד. אם
מה חדש אצל אביב גפן? מיטלמן על הבמה? מופע פסנתר נוגה. מה מצא "הפסנתר מארח" לארח אותו שוב? חשבתי על לפחות עיבודים חדשים. איזו חטיבת מיתר. סקסופון נשמה. חמישה שירים חדשים. משהו. גפן (עדיין מאופר) חזר לכל הישנים, בלדות יפות.
לא יודע למה ציפינו. פתאום מנסים להחיות גוף מת. לבנות משהו על חורבות המוניטין שלו. פסטיבל ערד מת אחרי האסון ההוא. היו ניסיונות להחיותו, אבל הוא לא חזר מעולם למה שהיה – חגיגת ענק של מוסיקה ישראלית על סגנונותיה וגווניה
