עוד לפני שהספקתי להאזין, שם השיר ("אימפריות של שקרים") נטע בי מחשבה ששרית חדד עושה מהלך של מעבר לשירי מחאה על המקום בו אנו חיים. תקראו למחשבה אשליה או אכזבה. טעיתי בגדול: שרית נשארה באזורי הנוחות שלה – התקרבנות של
קחו נתיב מרכזי, חלונות פתוחים, נופים חולפים, תחשבו שירים במקום ייאוש. מה נשאר? מחכים למלאכים בתקווה שהנפש תחזור להיות מה שהיא. בניה ברבי לוחץ על הדוושה בשירתו הנלהבת. מטפורית המתנה למלאך (שליח האל?) נושאת עמה תחושה של ציפייה לתקווה, הצלה
האמצעים מקדשים את המטרה. בוידוי האהבה הנואש-רומנטי הזה חורז נועם בתן את ה"מדאם" עם "בדם" ו"בן אדם" . חריזה מלאכותית היא סוג של חריזה בשירה שבה החזרה על הצלילים בסופי השורות נעשית באופן לא טבעי או מאולץ. כלומר, המשורר “מכריח”
תוגת ההזדהות והקרבה מגיעה בלחן תואם. ידיד-נפש, נפגע-נפש? למי מכוון עדן חסון? גם אם המידע הזה נסתר מאיתנו, ברור לפי סולם רגש שירתו, שמניעיו מגיעים מהזדהות רגשית עמוקה עם מושא שירתו. איך ננתח אותו? מצד אחד הצליח לנצח גם את
גף ראשון על סתם מתמכר, ובהמשך מיני מסקנות על נפש האדם, בקשת מחילה מאדון האדונים, ריקוד עם המשיח, ר' נחמן שהבטיח שאין ייאוש בעולם. וגם חריזה מודבקת: "שים בקצב כשכל להיט הוא עצב מה שווה הכסף כולנו על הרצף". האם
היא משנה לו את החוקים. כולו מלא תקלות, והשירים לא שירים, והוא חווה "אהבה רעילה". עדן חסון לא משנה חוקים, וגם אם המציאות בארצנו מכתיבה סוג אחר של שירים, מבחינתו השירים יוצאים כפי שהוא כל הנראה רוצה. הקריירה לא תסבול
הקשר בין טירוף לאהבה? לצעוק אותה, לשרוף את העולם, לחיות ת'רגע. רביב כנר עף על ההתגלות. פרפרי האהבה מגיחים לפתע. משחררים אותו מפחדים ומתסביכים אחרים. כנר לא ממש בונה קו מוזיקלי מזהה. הוא מוציא לפועל שירים של יצרני להיטים מובילים.
שרבבו גם את שמה של שרית חדד לרשימת ששת הכותבים של השיר. האם סיעור המוחות הוליד יצירת מופת? אז ככה: שרית חדד בדרך כלל אינה מזמינה "יצירות מופת" . די לה אם ייצרו עבורה להיט שיתחזק את הקריירה שלה. למה
מצד אחד הרוס בגללה, עומד להישבר .. מצד אחר – לא מעשן ולא שותה (מצב שאינו מעיד על מצוקה), מצד שלישי מזייף "חיוכים מאושרים" "גאון בלהסתיר בעיות". הוא מכיר את חולשותיו יותר מאלף פסיכולוגים שלא פיצחו את "האופי" שלו. .למשרבטי
יש מצב שעל ביט מעיף של טכנו יוצאים שירים עצובים? תקשיבו לעדן חסון בשיר הזה. אתם מאמינים לו, שהשיר הזה משדר איזושהי דרמה אמיתית בינו ובינה? המאהב ה"סובל" שר את ליבה הלא בוכה (משחקת אותה מתגברת) של האוהבת. מתכונת הסיפורים
וידויה של רווקה מנוכרת בעיר מנוכרת שמנסה להתמודד עם הניכור והתסכול של עצמה. שירה אטיאס (יוצאת אקס פקטור) יוצאת לרקוד בין רווקות ("מונה ליזות") שמחפשות להתמסד. היא כמו ויתרה כבר למצוא את מה שהיא מחפשת טוחנת ומחשבות ("הראש ברכבת הרים")
מה חבל שחוקי המשחק אינם מאפשרים הדחת שופטים. זה יכול היה להיות גימיק ריאליטי מטורף. משימה לצופים. ככל שהתוכנית מתקדמת לקראת סיומה, יורדת רמת היושבים בשולחן השופטים. אין להם מה להגיד. הם ממחזרים וממחזרים, הכי גרוע – פולטים דברי הבל
כמה צפוי: טל גינת, הזמרת האיכותית, הכי מיוחדת בתחרות הודחה ע"י השופטים עצמם. הם בחרו על פניה את יוסי שטרית, זמר מעולה כשלעצמו, ועדיין מייצג יותר ז'אנר ויכולת סלסול מאשר יכולת פרשנות. הפופוליזם ניצח גם הפעם. טל גינת היא זמרת
ריאליטי, ריאליטי, אבל יש רגעים, שצריכים לקחת משהו נגד בחילה. אלמוג קריאף שרה "לוחמת" (איציק שמלי) וסיפר כי השיר מוקדש לאימו. והנה בשידור מיקמו את אמו מולו, וזו עשתה תנועות ידיים כאילו היא רוצה לטרוף אותו. זו הייתה אחת ההצגות
ליבי כבר לא. משה פרץ ועברי לידר אהבו את הפרשנויות השקטות שלה לבלדות. שירי מימון התעקשה על "הפצצה" או כפי שהתנסחה: "רציתי שתפציצי". לא התייחסה לשירה, לביצוע היפהפה של As Tears Goes By. השופטת שירי לא הסבירה מה בדיוק המטרה בהפצצה
השופטים התפעלו מהביצוע של דניאל יפה ל – End Of Time של ביונסה. עברי לידר נסחף בסופרלטיב: "את הזמרת היחידה בארץ שיכולה לשיר ביונסה". אני לא חשבתי על ביונסה אלא יותר על ההעמדה והעיבוד הבומבסטיים שהאפילו על הזמרת. עברי לידר,
השאלה שהשופטים שאלו לאורך הפרק: "האם זה מספיק לשלב השידורים החיים"? ברור שהאודישן הבודד על מדשאות הווילה אינו יכול לספק תשובה. בהדחות הפעם, נדרשו השופטים להתייחס לכל האודישנים ולהגיע להחלטה. אם לתת ציונים לשופטים לקראת ההופעות החיות, שירי מימון –
מדוע דודו איבגי הלך הביתה? לטעמי, על רקע המסלסלים למיניהם, טובים ככל שיהיו, הוא האקס פקטור הכי מיוחד שאפשר לקבל בתוכנית הזו. יש לו מצד אחד, דימוי של השכן הכי מסכן שממול, הבחור מהמכולת של פרוספר בשדרות. מצד אחר: שנון,
האם אפשר להגיע למצב, שהשופטים יקשיבו לביצוע נטו, מבלי להכיר סיפורו האישי של המתמודד? ניקח את אלמוג קריאף בן 17 ששר "את מביאה הכל לידי דמעות" של שלום חנוך מול חיים לב טוב ששר "ארים ראשי" (גבסו-עוזרי-בעבול). שניהם הביאו את הכאב שלהם
