ביקורת שירים חדשים

במערכת יחסים –  האם אנחנו מצליחים לקרוא מחשבות של בני הזוג, או “לדעת בדיוק מה עובר להם בראש”, גם אם מכירים  היטב את הדפוסים, ההעדפות, והתגובות של האדם שמולנו. הרבה מהתקשורת בין בני זוג לא מתבצעת במילים. קשר עין, שפת

אין לו אוויר – אם הוא לא שלה. צערו מגיע בשני קולות – של דוד בוזגלו ושל רון בוחניק. הגברים כן בוכים בלילה, וטובים הבוכים בשניים… אהבה נכזבת יכולה להיות אחת החוויות הכואבות והמטלטלות ביותר שאדם עובר, ובמיוחד עבור מי

הקשר בין נשימה לחופש הוא עמוק ועוסק גם בהיבטים גופניים וגם בהיבטים נפשיים. למעשה, לנשימה יש יכולת יוצאת דופן להשפיע על התחושות הפנימיות, על החופש הפיזי שלנו. לנשימה תפקיד חיוני בסיפוק חמצן לגוף ולמוח. זה שמניע של כל תא בגופנו,

חוסר יציבות באהבה הוא מצב רגיש ומורכב, מלא ברגשות סותרים ומעורר לא פעם שאלות כבדות לגבי טבעה של מערכת יחסים. לעיתים, מצב שמצטייר כמו גלים בים – רגע אחד יש רוגע וחיבור עמוק, וברגע הבא סוער ובלתי צפוי. הרהורים ושאלות

העצבות המגיעה מפתיח עדין ורפה משהו של הבלדה הזו – מקורה בהגות פשוטה שיוצאת מפילוסופיה בסיסית ונוגעת באישי. עודד טמסוט שר על חלומות שנרקמים מול המציאות השוברת, זהו שיר מחודש מ-2004, שעוסק במחשבות על המתח בין שאיפות, תקוות ודמיונות לבין

השת"פ פטריק סבג ארז לב ארי מוליד מעין אילוסטרציות מוסיקליות הרמוניות שמכילות נרטיב הגותי פשוט: התחושה הזו, של להיות טיפה בים בתוך האוקיינוס הגדול היא תחושה מאוד אנושית ומוכרת – מעין תזכורת למקום הקטן שלנו בעולם הרחב והמורכב הזה. לפעמים

כוכב אחד שמאיר בשמים זורק אור על מציאות בה אנשים פשוטים עוזבים את הבית להחזיר את החיים והופכים גיבורים. בן שוקרון שר את המילים באינטימיות נוגה שנוגעת במרכז הרגש, סיטואציה בה נזכרים ב – הצחוק הטוב של  ילד יפה עם

שנחבר את מה שעבר על ליאור נרקיס במציאות לשיר הזה? האם התחושה של גבר על מר גורלו של , שההתפקחות מביאה אותו לקינת געגועים עזה – אכן עוברת על נרקיס? אז ככה: המילים – לא שלו, אבל סביר להניח שהוא

ה"משהו הקטן" הוא "חיבוק עוטף וטון עייף", וכל מה שנפשה רוצה הוא לברוח למקום אחר, יען כי כאן מסוכן. בריחת האוהבים – נושא בנאלי ושחוק. שיר האהבה הזה אינו  ממציא גלגל חדש. הוא נכתב כמו תרגיל בסדנא לכתיבת שירים להלחנה.

מה אומר לכם אוקטובר? למיכל שפירא הוא אומר "אבן מכוסה באהבה ובפרחים". מבחינתה – כל אוקטובר יישאר שלו. כמו המנגינה של צ'ייקובסקי ("שיר סתיו"), שבהשראתה נכתב השיר. זהו שיר עצוב מאוד. הפסנתר, הקול פוגעים במרכז הרגש. היא מחפשת חיבוק חם

לפי הפיזיקה המודרנית, שום אובייקט בעל מסה לא יכול להגיע למהירות האור, מכיוון שככל שאובייקט מתקרב למהירות זו, כמות האנרגיה הדרושה להניע אותו עולה לאינסוף. זו הסיבה ש“בריחה” במובן הפיזיקלי מהאור כפי שאנו מכירים אותו היא בלתי אפשרית. רן דנקר

תפילתו של בוצר טובה לכל עת, ויש עיתים כמו זו שאנחנו נמצאים בה עכשיו, שבה רבים זקוקים לחמלה והצלה – על אחת כמה וכמה. בוצר נאחז במטפורה של הגשם. ברכת הגשם, הידועה גם בשם “תפילת גשם”, היא תפילה מיוחדת הנאמרת

סטטיק ונרקיס שרים סיפורה של נערה שעברה חוויה קשה. התום והפרפרים היפים שנעלמו מחייה, רגשות האשם שבעקבות. תחושת אשמה אצל נפגעות תקיפה מינית היא תופעה שכיחה ומורכבת. רבים מהנפגעות חשות אשמה, בושה או אחריות על מה שקרה להן, גם אם

עכשיו נזכרת? ישאלו את אביב גפן. עכשיו אחרי כל מה שעבר על המדינה, נזכרת לכתוב איזה "שיר מחאה" קלוש, על  כך שגנבו לך את המדינה, אבל לא את הדגל? למעשה, נאיביות היא תכונה שמאפיינת שירי מחאה של פעם. כאלה שעסקו 

ב"רוצה שלא יגיע יום שבת" טמון כל כאב הלב הנורא. נעם בתן שר מכתב מליבו של אוהב לאישה שנשארה לבד, בוכה וכואבת, לילד שיגדל בלי אבא. אם יש שירים שמצליחים לשדר את הטרגדיה של לוחמי מלחמת "חרבות ברזל" – זה

רומבה פלמנקו ענוגה ועגמומית מובילה את שירתו של חמי רודנר למוסיקה שאינה שייכת לשום מחוז סגנוני בדרכו המוסיקלית. שיר על פרידה טראגית בעקבות אהבה שנמוגה. מבחינת הדובר המתרפק – העתיד של של כל אחד מהם לחוד אינו מוחק את מה

באמונתו הגדולה יובל אבידן מרגיש את "אבא", אבל בפנים הוא אינו מרגיש שלם ומתחנן לתשובות לשאלות שמתרוצצות אצלו נונסטופ. יובל הוא המאמין המתוסכל, הממשיך לשאול את אלוהים שאלות, מבטא חוויה אנושית עמוקה של התמודדות עם חוסר וודאות, כאב ואף אי-צדק.

מה הביג דיל? אחדים מחברי הטובים הגשימו את מה שטל גבעמיר מדמיינת. בעידן הזה, יש מי שזה כבר אינו דמיון בשבילו  אלא מציאות. לא מעטים מבנינו ובנותינו הטובים התנחלו בתאילנד. אז מה התובנה? כמה נדוש- אבל עדיין עובד בצורה הכי

הקול הילדותי של דרור כהן משדר תסכול אישי וקונפליקט. בעייתה נובעת מהערכה עצמית נמוכה, חוויה מורכבת שמאופיינת בתחושות כמו חוסר ערך, ספק עצמי, ותחושת אי-מסוגלות. אדם שחווה תחושות אלו יכול להרגיש שהוא אינו ראוי להצלחה או לאהבה, או שהוא אינו

החיים לא כמו שהיו פעם, במיוחד עכשיו. "מרסדס בנד" לוקחים את הסיטואציה להתרפקות על עבר. לעיתים העבר נתפס כמוכר, ידוע ונוח. חוויות מוכרות מספקות לנו תחושת ביטחון, בעוד שההווה והעתיד נתפסים כלא ודאיים ולא בטוחים. געגועים לעבר הטוב  מול הווה

מארינה מקסימיליאן קושרת את הציפיה לטוב בחיים שלה עם נס שיקרה לחטופים. אנסה להיכנס לראש שלה: האמונה בנס לא בהכרח שוללת את ההבנה של המציאות כפי שהיא נראית, אלא מבטאת תפיסה שהמציאות עשויה להכיל גם מימדים מעבר למוכר ולנראה. במקרים

בן גולן מאוכזב-אהבה עצוב, שהמוסיקה מוציאה אותו לנתיב שמשדר יותר מאשר אור בקצה המנהרה. לחיות בכאב וגעגועים לאהובה שעזבה זו תחושה עמוקה ומכאיבה, שמציפה את הלב ברגשות עזים של חוסר ושל ריקנות. זהו מסע רגשי שמלווה במחשבות מתמידות על מה

שוב מגדל בבל כמשל? כשאין במה להיאחז לתאר את מצבנו, חוזרים לשם. כותב הטקסט ניסה  לדבוק במשמעויות של בבל, מדובר בסיפור מקראי המופיע בסוף פרשת נח שבספר בראשית, לאחר סיפור המבול. לפי המסופר, בשחר האנושות התיישבו בני האדם בארץ שנער

ההתרגשות, התהיות והפחדים של יולדת לפני הלידה הם חלק בלתי נפרד מהחוויה הרגשית המשמעותית והמורכבת הזו. נשים  מוצאות את עצמן מתמודדות עם שאלות כמו איך תהיה חוויית הלידה עצמה, האם התינוק יהיה בריא, איך תשתנה השגרה עם הגעתו של הילד,

חוזר אליה "עצב כזה", תחפש "את זה", בכל פעם "זה משתנה".  שאלה לי לדניאל סאן קריאף: מה הזה הזה? הכינוי “זה” מצביע על דבר לא ברור או לא מוגדר. כשנעשה בו שימוש רב בשיר, הוא יוצר תחושה של ערפול ואי-בהירות

אפרת גוש מקוננת את הבקשה הבהולה לחזור הביתה בשירה של יגון. למעשה – מתחננת. מחברת כל מאזין לטראומה שמתרחשת כאן בשנה האחרונה. הזעקה לחזור הביתה היא כאן הרבה יותר קריטית מאשר תחושות של געגוע, שייכות וכמיהה למקום שמסמל בית, בין

אביתר בנאי של אחרי חיבוטים נפשיים, חשיפה אישית שאומרת תובנה וקבלה. מוכן לקפוץ למים בלי לחשוב יותר, אלא להתגבר על הפחדים הנלווים לזוגיות ולאהבה, וגם – לקחת אחריות בלי לצפות לניסים. השיר הוא עדות לבגרות מתוך תובנה, שבמקומות אחרים בארצות

למאזין הלא מיודע יש  לספק מידע, שהשיר הורכב ממיילים שאסי דיין המנוח שלח למירי מסיקה ואחרות. הטקסטים האלה לא נועדו להלחנה, אבל מסיקה החליטה בכל זאת להתאים  להם מוסיקה. היא שרה אותם בטון רגשי, בלחן שמתפתח לדאנס אלקטרוני. התוצאה היא

מעיין ליניק מנסה לגעת בנשמה בשירה ריחופית צנועה, המכילה את העצב והכאב על האובדן ומתכתבת עם תפילה לשינו,  כשברקע סימפול קולו של פייטן תוניסאי (מיכאל סיטבון)  הרעיון לחבר שיר איש לסאונד רוחני נשמע לי יותר כמניפולציית הפקה אקראית. המהות של