לחפש נחמה ושפיות אצל אהובה זה המקום שבו אתה מחפש קרקע יציבה בתוך הכאוס, מבקש מרחב שבו תוכל להיות אתה, על כל מורכבותך, ומקווה למצוא שם חיבוק שקט או מילה נכונה שתשקיט את הסערה בפנים. אהובה הופכת לנמל, למקלט שבו
משאלתה של הילדה נכתבה בעיני מבוגרים, מושרת על ידי זמר שמשתתף בכל ליבו במה שעובר עליה. "ילדה קטנה" נשארת בתחומי מבטו של הדובר בשיר, לבטח מייצרת סנטימנט כשהיא חושפת פחדים בפני אלוהים, אבל הטון הדרמטי הוא של מי שכבר אינו
היא הניחוח המתוק, היא הפרח בגנו, היא עולמו עם שחר, היא ברוחו ובלבבו. שיר געגועים. כתוב בסגנון שפת המקורות. השיר בוצע לראשונה בפסטיבל הזמר בשנת 1982 ע"י זוהר ארגוב. 41 שנה אחרי, עידן עמדי שר את "הפרח בגני" בפרשנות שונה
עידן עמדי מחדש שירו משנת 2012 שנכתב בהשראת ספרו של הרב לאו ׳אל תשלח ידך אל הנער׳ כילד בתקופת השואה. כתבתי אז בביקורת, כי הבעיה בשיר הזה, שנוצר עבור פרויקט "הקול עוד נשאר 2012", שירי יום הזיכרון לשואה ולגבורה, שאם
ללכת שבי אחרי הקולות. דואט של דוד ד'אור ויסמין לוי בניחוחות פלמנקו לוקח בשבי. זו עדות מהאזנה אחת. ד'אור שר בבית הראשון בשירה מלוחשת עדינה את קנאת געגועיו הקשים לאקסית. תשאלו למה פרידה קשה ממוות. בשירה הזו יש תשובה. יסמין
מה הסערה? מה הכניס את עידן עמדי למסלול רוק מהיר שכזה? האם זה המסלול הטבעי שלו? תחילה התאמצתי לשמוע מילים. לקחתי אותן לידי כדי לעקוב אחרי הסיפור שלו. עמדי חוזר לקיץ שעבר, חוף הים, מישהי שצוחקת ומנשקת, נושם אותה, והנה
דוד ד'אור מחבק את הצער בשיר שהוא מכתב פרידה בלתי נמנעת. יש כאן מנגינה שמאפשרת לזמר כמוהו להפוך את הצער למבע רגש של אמת. זמר כמו שחקן ממלא תפקיד במחזה הקטן בו הא משתתף. ד'אור שר על מצב בלתי הפיך
