היא הניחוח המתוק, היא הפרח בגנו, היא עולמו עם שחר, היא ברוחו ובלבבו. שיר געגועים. כתוב בסגנון שפת המקורות. השיר בוצע לראשונה בפסטיבל הזמר בשנת 1982 ע"י זוהר ארגוב. 41 שנה אחרי, עידן עמדי שר את "הפרח בגני" בפרשנות שונה – נוגה, מופנמת יותר מאשר הגרסאות הקצביות של ארגוב ואביהו מדינה, מחבר השיר.
הסלסול של מדינה מאוד קשור למקורותיו מבחינת האקצנט. מה שיותר אטרקטיבי ב – גרסת 2007 שלו זה העיבוד בסימן פלמנקו, בשילוב בין חשמלי לכינורות מזרחיים.
מסתבר שלקלאסיקה יש תמיד מקום לחידוש. הקאבר של עמדי אינו נטול סלסול, אבל החידוש הוא, שהוא לוקח את השיר למחוז האישי שלו בעיבוד מעודן לפסנתר מקושט בצלילי מזרח-מערב בפרשנות מדויקת יותר למילים "מאז הלכת יומי קודר". הקהל מצטרף בשירה לקצב האיטי שמכתיב הביצוע של עמדי.
אני מתאהב בגרסה הזו, שממלאת המילים בתוגת אהבה של לב הומה, מושרת בעוצמה תחושתית אותנטית, מה שאולי חסר לי בגרסאות הקצביות. יש גרסאות שאינן מתעלות על המקור, אבל יש שירים שבעקבות ה"כיסוי" הם "מתגלים" מחדש, ביצוע שמעניק להם חיים חדשים. זהו הניחוח האישי שהעניק עמדי לשיר הזה.
מיום אביב בהיר וצח אותך אני זוכר/ וכבר מאז היטב ידעתי שלא אוותר
כי לי היית בבת עיני בכל יום וכל ליל/ היית לי כמלאך האל מתוך הערפל.
רציתי לבקש ידך רציתי לך לומר/ סוד אהבה שבלבבי שמור מכל משמר
רציתי לך לומר אהבתי אהבתי ונגמר/ אך לא העזתי גם כשהיה כבר מאוחר.
את עולמי עם שחר את לי כל היום/ את עולמי בלילה את החלום
את בדמי ברוחי ולבבי/ את הניחוח המתוק הפרח בגני.
מאז הלכת יומי קודר ארוך ומשעמם/ לשווא רוצה אני לשכוח ולהתעלם
חזרי מהר כי בלעדייך עולמי שומם/ נדמו מיתרי קולי וכינורי דומם.
את עולמי עם שחר את לי כל היום/ את עולמי בלילה את החלום
את בדמי ברוחי ולבבי/ את הניחוח המתוק הפרח בגני.
