סינגלים חדשים

הראפ של לוקץ' עוסק בתופעה שממדיה כמגיפה ושכותרתה –  להתמודד או להתמוטט? התמודדות עם קשיים נפשיים היא מסע מורכב שיכול לכלול רגעים של כאב,חוסר ודאות ולעיתים גם תחושת עומס שמובילה למחשבות אובדניות. השאלה האם נוכל להתמודד, או שנמצא את עצמנו

להתאהב משמיעה ראשונה. ניר כנען שר את ליבו על רקע ציפיות ממערכת יחסים שהולכת ומסתבכת. המונולוג מתנגן במנגינה שהיא פשטות מתוחכמת: לעיתים מנגינות מיוחדות אינן מורכבות מאוד, אבל יש להן מבנה פשוט ומדויק שפוגע בדיוק בנקודה הנכונה. יש כאן חיבור 

דני רובס צייד את מתי כספי במילים על מהות החיים. כספי העניק להן תנועתיות מוזיקלית אופיינית במנגינה, בקצב. ברזיל על הקו. הידיעה שהזמן חולף מעוררת תחושת ארעיות, חוסר שליטה, חוסר יציבות. מאמר קהלת “הבל הבלים, הכל הבל”. ביטא תסכול מהרדיפה

לרקוד בקלילות, להניע עכוז ברכות. איפה הדיסקו? הכי חשוב שהיא הכי יפה בדיסקו. מה זה השיר הזה? לא יותר מגחמה של גלעד כהנא, סולן ג'ירפות. הטקסט סתמי, לא מיוחד, לא מעורר מחשבה. נכון, ג'ירפות אינה פוחדת להתנסות בצלילים חדשים, בחשיבה

הרמוניה קולית שמימית מלווה את יהורם גאון בשיר הבקשה של המשורר חיים גורי לרגע שקט מיוחל בארץ עשנה מקרבות שחיה על חרבה, והשנה האחרונה התפילה הזו, שנישאת מתוך "החדר סודי" (***)  של המוסיקאי אודי תורג'מן, נשמעת קריאת אס.או.אס. הבקשה לשקט

אותנטיות במוסיקה לא תמיד נבחנת בקול טוב. אנחנו מול "השער הצהוב" של סרן רועי, מקשיבים נרגשים לשירתו המצמררת, שהיא נרטיב של חיילים רבים שיצאו למלחמה והשאירו מאחור אם ורעיה ומשפחה. השיר מתאר רגע אמיתי וחשוף של  לוחם   בסיירת מטכ"ל

כתבו לעדן בן זקן אמת חיים? לא מצאתי את שמה ברשימת היוצרים (סיעור מוחות של שלושה) אבל יש כאן משפט מאוד משמעותי: החיוך שאתה רואה אינו אמת – עמוק בתוך תוכי מסע כבד". החיוך, כלי רב עוצמה בתקשורת האנושית, נועד

לקונן על העבר או להביט קדימה?  כדי לנסות לענות על השאלה בעז בנאי שובר שתיקה בת כמעט עשר שנים  מאז יצא אלבומו השני "אין אף אחד בבית". השאלה הזו נוגעת בלב חוויית האדם. האם להתמקד במה שחלף, או להתקדם קדימה?

"הבא להושיבך – השכם להרקידו"  על בסיס "הבא להורגך – השכם להורגו" זוהי האנלוגיה הכי מטומטמת ששמעתי באלה הימים. התחכמות עם ריח רע, זילות של השפה. מה שמוביל לשאלה: מה השמחה? אלה ימים לחאפלה? קופצים לתקרה ומניחים תפילין? מי אחראי

זה שיר אהבה נוגה בין אח לאחיו. עדי גיגי חוקר את הרגש לעומק: מנסה להבין מה בדיוק הוא מרגיש כלפי אחיו האם מדובר בעצב, כעס, געגוע או שילוב של כמה רגשות? לפעמים מה שלא נאמר הוא חזק יותר ממה שנאמר.

האם אני טועה? אם השיר הוא בלשון נקבה – מדוע שרה תמר יהלומי "בא לי להרגיש ראוי" בלשון זכר, כאשר כל ההמשך בלשון נקבה. הטקסט – גבב של מילות תשוקה נואשת, שיאים של מריחת מילים מיופייפות עד משפטים חסרי היגיון.

יש לה כבר מישהו אחר, אז מה היא רוצה?? זה נגמר אצלה ("ואז הבנתי שזה נגמר") או שהיא עדיין כמהה ("אף אחד לא יאהב אותך כמו שאני")? כשתופרים שירי אהבה מתקתקים – לא מחפשים הגיון.  מורחים משהו. עילי בוטנר לא

השיר הזכיר לי, שאני רואה לפעמים את אבנר גדסי בחצי חינם בחולון. לא בשוק. לפי השיר, בו הוא מרבה להגיע לשוק, ומקווה לפגוש אותה. מה מיוחד? מה הסיפור? על מה השיר? לא יודע. רוצה לפגוש אותה בשוק, כי מה? התאהב,

שב"ק ס' עוד בחיים? לא רק בחיים, אלא עושים היפ הופ שמשלים עם מה-יש, כי מה לעשות כי אנחנו נישאר כאן, נמשיך לצעוק יחד, לאהוב יחד, אז בואו נאמר אמן. "אמן" נושאת משמעות עמוקה במסורת היהודית נגזרת משורש האותיות א-מ-נ,

המשפט “הניצחון נועד לאלו שלא חושבים בכלל” מביע רעיון פרדוקסלי, שמעורר מחשבה על ההבדל בין פשטות ופעולה מיידית לבין עודף ניתוח ושיקול דעת. הכוונה יכולה להיות שהצלחה לעיתים קרובות באה דווקא למי שפועל בביטחון וללא היסוס או חשיבה מעמיקה מדי,

הקלות הנסבלת (או הלא) של שרבוט / קשקוש שיר אהבה. זה מתחיל בשאגת נמר, עובר לשירה חפוזה מהירה. המאוהב מטרלל לה את הראש בתסכוליו ובמאווייו על אהבתו המוטרפת הנכזבת. שיר שמספר במעט הומור וקריצה על רומנים קצרים ומאכזבים שמורחים את

הקולות של אור קדישזון את אור שחר  נשזרים באחדות ענוגה, מוליכים תובנת רגש באפיק פולק פסטורלי משהו, מהסוג שלא שומעים בימינו. הצמד משתמש בטבע כמטאפורה להבעת רגשות. ההאנשה של השמש והים כאן לא רק מוסיפה רגש אלא גם יוצרת דיאלוג

מה רוצה אלי חולי מעצמו, מאיתנו. גם הוא שואל בשיר בטון מלנכולי – מה קורה לי. התשובה – לא  ממש הרבה   החיים ממשיכים אבל  הכל מרגיש אפור. אנחנו לא באמת שמחים אבל גם לא לגמרי עצובים. אז מה? – "לא

חנן יובל ודני בסן חוברים לדואט שהוא הפואטיקה של התחושה ששוררת במקום על רקע המציאות הפוליטית-ביטחונית-חברתית בה אנו חיים: זו זעקה להצלה – כי אין עוד כוח לשתוק! יובל הלחין מילים שהסופר והפזמונאי איזי מן כתב בהשראת אחת מאמרותיו של

על הנייר – שיר אהבה נכזבת פשטני לאללה.  מכתב קינה וקנאה כתוב הכי פרוזאי אל מי שעזבה אותו/ ברחה ממנו. טקסט שמבקש מוסיקה אולטימטיבית תציל אותו מבנליות מבאסת. אחרי שתי האזנות לא שוכנעתי שהתרחשה כאן ההצלה שיש לכתוב עליה הביתה.

מערכת ציפיות מאמן? נשאל זאת כך: מה הציפיות שלכם מיהודית רביץ אחרי כל שנות השתיקה שלה על רקע מציאות חיינו? תקשיבו לשיר הזה. מופתעים? אז ככה: חשיבת הקאמבק של רביץ היא מחוץ לקופסה. בוגרת, שקולה, לא מחפשת להמציא את עצמה

במערכת יחסים –  האם אנחנו מצליחים לקרוא מחשבות של בני הזוג, או “לדעת בדיוק מה עובר להם בראש”, גם אם מכירים  היטב את הדפוסים, ההעדפות, והתגובות של האדם שמולנו. הרבה מהתקשורת בין בני זוג לא מתבצעת במילים. קשר עין, שפת

ציפיתי לגל שירים של אנשים צעירים על רקע השבעה באוקטובר. לא רבים הגיעו, והשיר הזה הוא מבע מוזיקלי מרטיט למה שעבר עליהם. אייל גנדלר וגל סמוחה שרים טראומה ומצוקה במהלכים מוזיקליים משתנים שמייצרים  דואט עוצמתי. השבת השחורה ב-7 באוקטובר 2023,

דמעה על האספלט, אוקטובר, טירוף, שפיות, געגוע, אהבה, ריקוד בזריחה. נסו לחבר. לא קשה לדמיין לאן זה מוביל.  מור בן סימון עשה מזה סלט של זרם תודעה. היחיד במלחמה, עצב עמוק אבל גם רצון לצאת מזה ("ניתן קצת לעצב לנוח")

מה מהות התדר הזה שכל כך משבש את חייו של יוני אלוני, משתלט, צורם, מהדהד בחלום, מפריע לישון? שיר לא מצריך בהכרח תחקיר מדעי. אבל כאן הסקרנות הובילה למחקר הטוען כי אין הוכחות שתדרי קול מסוגלים “להשתלט” על התודעה במובן

אין לו אוויר – אם הוא לא שלה. צערו מגיע בשני קולות – של דוד בוזגלו ושל רון בוחניק. הגברים כן בוכים בלילה, וטובים הבוכים בשניים… אהבה נכזבת יכולה להיות אחת החוויות הכואבות והמטלטלות ביותר שאדם עובר, ובמיוחד עבור מי