
גלעד חושני – אולי
השיר מתאר את המדינה כישות רוחנית על-זמנית, שאינה רק מקום פיזי, אלא מהות נצחית שמלווה את בני עמה. המדינה מואנשת כישות שמרגישה, חיה ומשדרת תחושות שונות – כמו חברה נאמנה. גלעד חושני פונה אליה בבקשה לשלום פנימי, לאיחוי הקרעים וקבלה
השיר מתאר את המדינה כישות רוחנית על-זמנית, שאינה רק מקום פיזי, אלא מהות נצחית שמלווה את בני עמה. המדינה מואנשת כישות שמרגישה, חיה ומשדרת תחושות שונות – כמו חברה נאמנה. גלעד חושני פונה אליה בבקשה לשלום פנימי, לאיחוי הקרעים וקבלה
מה רצה בניה ברבי להגיד? בסופו של שיר נשארתי כמעט לוח חלק. נזכרתי בקרן השמש אחרת, זו ה"מאוחרת" של שלום חנוך. בלדה לירית שנכללה באלבום רוק שביטא את שיאי המעורבות הפוליטית והמחאתית במוסיקה הישראלית. חנוך שר על השקיעה שנמוגה ("אבדו
עדי אלון מבכה מצב מוכר: פרפרי האהבה כבר לא מגיעים כמו פעם. זהו סימן שהקשר ביניהם עבר לשלב אחר – אולי יציב יותר, אבל אולי גם קצת שגרתי. גם עדי אלון ככל הנראה מודע לזה שההתלהבות הראשונית דועכת עם הזמן,
יגידו שעמית שרעבי זה לא יומרה אלא ביטוי למגמה צעירה בהיפ הופ ובהאוס העולמי. העברית לא מצלצלת כמו עברית אלא כנשמעת לפחות בהאזנה ראשונה בליל ג'יבריש. שרעבי מתבל גם בלטינית כדי להראות שהוא סובב את הגלובוס המוזיקלי ונחת במקום חם.
האם אני מזהה טרנד – ילדים של אמא שרים לה תודה בתוך צונאמי של רגש ודמעות? גם שחר טבוך מתרפק. הוי, מאמא. מי אני בלעדייך. לא אשכח לך – תמיד קיבלת אותו כמו שאני. שיעשה מה שיעשה. מה לא עשתה
טון השירה של בעז בנאי משדר כמיהה שנוגעת בגעגוע נואש. המנגינה עולה על מסלול של נתיב מרכזי, זורמת בתנועה שמעניקה לכיליון הנפש אווריריות מלודית שובת רגש. השיר נוגע בעומקים שמתחברים עם המקום שנמצא מתחת למיתרי הקול המתוחים. התלות הרגשית בחבר
על הדואט הזה זורחת השמש. שירת הלבבות הגואה. כאשר אומרים “שמש שתזרח עלינו” במובן המטפורי, הכוונה היא לתקווה חדשה, התחלה מבטיחה או תקופה טובה שעומדת להגיע. זה יכול לסמל שינוי חיובי, יציאה מחושך לאור, או מצב שבו הדברים מתחילים להסתדר
תוגתו של יוסי מזרחי המתנגנת בלחן קודר בטון אפל, מכילה את כובד מועקת בינו ובינה שהותירו ללא רגש. "לא מרגיש כלום לא מרגיש כלום/ יש לי עוד זמן". הזמן משחק תפקיד משמעותי ביחסים מעורערים בין בני זוג. כאשר מערכת יחסים
מוזיקלית- הבריחה המתוכננת של הזוג עליה מספר-שר בן יקותיאל אינה נשמעת טראומטית. הדאגה, הפחד שמניעים אותו לברוח איתה לניו-יורק מגיעים בפופ אמצע דרך קליל, מה שהופך את השיר לנעים הליכות נטול דרמה. . מעבר לחו”ל כזוג במטרה לשפר את מערכת
לחפש נחמה ושפיות אצל אהובה זה המקום שבו אתה מחפש קרקע יציבה בתוך הכאוס, מבקש מרחב שבו תוכל להיות אתה, על כל מורכבותך, ומקווה למצוא שם חיבוק שקט או מילה נכונה שתשקיט את הסערה בפנים. אהובה הופכת לנמל, למקלט שבו
נופיה ידידיה שרה ביאוס אישי בטון מלנכולי. תסכול שמופנה כלפי מי שאיתה /לא איתה פיזית ומנטלית. המוסיקה משדרת את הכאב במינור כובש. השיר מתפתח במהלכים דרמטיים מאופקים נרטיב שזורם בקצב איטי על מסלול מרכזי. הסאונד האלקטרוני הוא שמייצר שכבה המוסיפה
האמצעים מקדשים את המטרה. בוידוי האהבה הנואש-רומנטי הזה חורז נועם בתן את ה"מדאם" עם "בדם" ו"בן אדם" . חריזה מלאכותית היא סוג של חריזה בשירה שבה החזרה על הצלילים בסופי השורות נעשית באופן לא טבעי או מאולץ. כלומר, המשורר “מכריח”
שירו של התועה בדרכי האהבה של פעם, אותה אהבה שנמוגה עם הזמן. "מה נשאר לך עכשיו"? תוהה-שואל אריק סיני בבריטון העמוק, האפל והמסתורי שלו. זוהי ההבנה, שהאהבה שהייתה פעם מרכזית ומשמעותית דועכת בגלל השינויים שהזמן מביא איתו, ומה שנותר הוא
כשמדמים אדם לגלקסיה, הכוונה היא לרוב להדגיש את העושר, המורכבות והייחודיות שיש בו. כמו שגלקסיה מכילה אינספור כוכבים, מערכות ומרכיבים שונים, כך גם אדם נתפס כבעל רבדים רבים – רגשות, מחשבות, חלומות, זיכרונות וחוויות, שכל אחד מהם מוסיף לאישיותו. הדימוי
געגועים לאהבת נעורים נוגעים באחד הרגשות הכי חזקים ונוסטלגיים שאפשר לחוות. זה רגש שמחזיר אותך אחורה בזמן, לרגעים שבהם הכול הרגיש פשוט, מלא תשוקה וטהור. אהבת נעורים נוטה להשאיר חותם עמוק, בין אם היא נמשכה תקופה קצרה או השפיעה עלייך
כמה יופי קיים בקול הטהור של שירה בן שמחון ששרה געגוע עמוק למי שנעדר. שיר שנוגע להמוני מתגעגעים. אלה שמייחלים כל יום ולילה לשובם. בהאזנה ראשונה היית בטוח שאני מכיר את השיר. אנסח זאת כך: אי אפשר שלא לזהות מנגינה
הלב, כסמל וכאיבר פיזי, הוא מעין “מתווך” של אהבה – מצד אחד כאיבר שמגיב להתרגשות, ומצד שני כסמל עמוק שמחבר אותנו לרעיון של רגש וקשר. בחדרי הלב לא רק נרקמות אהבות, אלא הן מתנגנות – מובילות אל השירים. קיטש? אבנר
האוקסימורון בסיום השיר מבטא את סערת הרגשות שעוברת על קרול ביסמוט: "והכאב הזה אולי, אולי הוא מתנה". אז נכון: כאב נפשי חושף אותנו לרבדים פנימיים של רגשות. היצירה משמשת לעיתים קרובות דרך להתמודד עם הכאב, לשחרר אותו או להבינו. ב
תפילה בת 2500 שנה ממשיכה לעורר השראה אצל מוסיקאים וזמרים. האווירה והמצוקה בשנה האחרונה הכתיבו עוד גרסה נפלאה אחרי זו של עובדיה חממה – בדואט יפהפה של לאה שבת ותמר גלעדי, ששרות את המילים לא רק ממיתרי קולן אלא ממקום עמוק
אורי כלטוב משתף בתסביך פסיכולוגי שבו ה”אני” חווה חוסר ביטחון, חרדה או פגיעות שמקורם בילדות, ומחפש הצלה או תיקון דרך הדמות האימהית. יכולים לפרש את השיר כתסביך אדיפוס, שבו הילד נקשר בעוצמה לאם ורואה בה מקור לביטחון ולסיפוק רגשי. כאשר
לפי הקליפ, נועם מנסה חזות של אמא ריטה. היא התפוח, אבל מוזיקלית – לא ממש מתקרבת לעץ. בוחרת בטקסט חסר משקל סגולי על יחסים, לחן של קלילות צעירה. קליפ של כוריאוגרפיה אווילית. אם זו דרכה היא מתרחקת עוד יותר מהעץ.
האם מישהו הבטיח "שלום עולמי" על רקע העידן הדיגיטאלי? רוטבליט כתב שיר שצוחק על התחזית. שיר השלום החדש שלו הכי מבאס. נפסח על התרומה של הטכנולוגיה לקדמה (והיא עצומה) ונגיע למשפט הרלוונטי לשיר החדש של החצר האחורית, המתמחה בהפיכת הגיגי
עברי לידר חותר כהרגלו לחדש ולהתנסות במוסיקה מחוץ לקופסה. אלבומיו מציגים התפתחות אמנותית, עם שינוי סגנונות והתנסות במוסיקה מהפשוטה ביותר ועד המורכבת. את אודיה הוא העלה על סיפון של ספינת האלבום "חלק לא נפרד מאחרים" לשיר בסגנון דיסקו דאנס של
שלומי שבן הוא הברמן. אביב גפן הוא הניצוד על הבר על ידי מישהי, מעריצה לשעבר, "ילדת אור הירח", שרוצה להתחיל איתו בתירוץ שהיא ובעלה "כבר לא מסתדרים". כל האוונטה בבר – לעורר בעיה: לו כבר אין חשק לסטוצים ולכל הבלגן
גבר בוכה על אהבה בערמה של קלישאות. למשל: "היום כבר לא מתים מאהבה", (תודה לבועז שרעבי ול"אצלי הכל בסדר") אז מה הבעיה? הבעיה היא שהיא מטרללת אותו – מתהפכת, נעלמת בחושך כמו סופה, חולמת על חופש, לפעמים טובה, לפעמים רעה,
אליעד משתמש ברך שנולד לשיר-ספר על חולשותיו-תיסכוליו של אבא, כאילו הילד הוא הכותל שלו – מבין ומזדהה, ואגב כך מספר על "שיחות מסובכות" עם היושב למעלה ש"יזכור להדליק לו אור". התסכול: לא לימדו אותו להיות אבא, התובנה: אף אבא לא
שיר האהבה הזה מנותק מכל מה שנטע ברזילי עשתה בעבר בכל פרמטר של מילים, מוסיקה, עיבוד. היא שרה בקלילות מעט נוגה אהבה אולטימטיבית. כשהאהבה היא טהורה ואמיתית, היא משמשת כוח מרפא שמאפשר לאדם להשתחרר מתחושות של פחד, ספק וחוסר ביטחון.
. כמי שנמנה על כל הלבבות הנמסים והדומעים ברינה לשובם של החטופים, קל מאוד להתרפק על השיר הזה, על הקול הזך והמתכוון של מיטל קליקה חיון (34), ששרה על השיבה הביתה מנקודת מבטה של ילדה מתגעגעת ומפוקחת. המנגינה משדרת רחשי
הביטוי "לא לפחד כלל", המיוחס לרבי נחמן מברסלב, מבטא רעיון עמוק באמונה ובחיים – שהעולם מלא אתגרים, מכשולים ופחדים, אך האדם נדרש להאמין ולצעוד קדימה מבלי להיבהל מהקשיים: "וכול העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר – לא לפחד כלל" נינט
מארינה מקסימיליאן מתרפקת על הנשיקה הראשונה.בגילה – סוג של געגוע, אבל כפי שהיא עצמה מעידה בדף המידע שנשלח עם השיר – גם בעידן שלנו תום הנשיקה הראשונה הוא אותו תום כמו פעם כפי שסיפרו לה מעריצות צעירות. קסם האהבה הראשונה