שירים ישראלים

את הדואט שמעתי לראשונה בביצוע איה כורם  וגידי גוב  באלבומה (של איה) – "הלב הזה המשומש". מה לה ולו? מה לברכת "הלילה טוב" הזה ולשיר המאוד לא אופטימי שאומר: "רוב הזמן כבר לא נשאר לי שום דבר לומר/ ואם נשאר אז זה

וגרו ערבית ועברית בשלום, ותודה למוסיקת הדאנס האלקטרונית EDM על השידוך. לואי עלי כבר רץ למרחקים ארוכים (תיאטרון, אירוויזיון). בדרך הוא נעצר אצל די ג'יי מיומן (Vivo), שמריץ אותו לרחבות. הוא יגיע גם לחתונות. המגמה קוסמופוליטית. גם זמרי הראיי ממדינות

ההפתעה: שיר שלא נחצ'ה כתב את לחנו, אלא רק את מילותיו. את השיר הלחין אפי נצר, בן גילו, וכך ארע הבלתי ייאמן: שני מלחינים מובהקים של הזמר הישראלי הקלאסי משתפים פעולה בשיר אחד. נחום היימן ז"ל כתב על יום מותו. כרך

תשאלו את ירדן "ג'ורדי" פלג, המפיק של סטטיק ובן אל תבורי מה הטרנד האחרון. הוא מבין בזה. מאזין הרבה. מתעדכן, לומד, מעביר למכונות שלו. דיאלקט דאנס פופ רגאטוני לטיני. מסתדר עם המילים, גם עם הצליל המאונפף. היומרה: תמציא את עצמך מחדש.

נדלק עליה. תחילה היא מביעה עניין. בהמשך – הוא (העניין) מתפוגג. הבנאדם על טורים גבוהים. רגש גואה ואכזבה מתסכלת נושקים. הטקסט מעט מפושל. הפער בין היא "כנראה לא בעניין" – משפט של ספק, ובין אמירתה ההחלטית שהוא "רעל" בשבילה –

יופיה נוגע ומשגע, אבל פנימה – אין לדעת, סודה לא ידוע, שמור מכל משמר. 2 הקצוות – יופי חיצוני מרתק, שורף שדות "על ידי מבט", מולו הפנים הנסתר שלה. לא אכפת לה כלום, אבל אוהב חממה אינו כועס. הוא בעיקר

מאיר אריאל כתב "שירי חג ומועד ונופל" במשמעות פרודית של חוסר יציבות. בניגוד לכוונתו המקורית של הביטוי, המתייחס לשירים המוקדשים לחגים ומועדים בלוח השנה, אריאל התכוון  חג במובן "נע במעגלים", מועד במובן "מאבד את יציבותו" – ולכן גם נופל. לפי השירים שמלחינים וזמרים

השיר נפתח בסערת השירה של אבי בללי, שחבר לאבישי בן תקווה אשר משדרת דחיפות בחיפוש אחר תשובה. התוהה-תועה בדרכי החיים מחבר  רגש ופיכחון לשאלה-זעקה  – "האם אתה באמת מתגעגע לגוף?". בללי שר את המילים בעוצמה של תובנה המחלחלת בפנים, ניסיון נואש

הוא ישאיר לה את עצמו בינתיים, יביא לה כל מה שתרצה, אפילו ישיר לה,  למרות התסבוכת והבלגן שהיא עושה לו. אייל גולן ישיר את השיר למי שלא תהיה. אישה מנקודת מבטו של השיר – יצור לא מובן. הגבר הוא הנדיב שמוכן

הבנאדם חי בעתיד. אין ברירה, כי העבר – לא משהו. מודעות לחולשות מובילה להבטחות עצמיות – כיד הדימיון.  אהיה ואהיה. בנקודת זמן מסוימת אתה מתחיל לייצר תסריט חדש לחייך. טון השירה של עמית פולק מבהיר – לא הכי אמין שזה הולך

מה שנכון נכון. מי יתווכח עם הטקסט הזה? מה יום מיומיים? לכל אדם יש חלום, חזון, רעיון. תפילה להתגשמות. מה חידש? סה לה ווי. מצד שני, מי אמר שכל שיר צריך לחדש?  אלה ממש החיים – מורכבים מרעיוןמחלום, מחזון שממתינים

אני נשאר בקליפ. אחלה אקשן. ניקול ראידמן השקיעה טון כסף עליו. יצא קליפ מה-זה מושקע. סצינה משובר קופות עולמי. סיפור מהסרטים, צילום, עריכה, אפקטים, ייריות. הייתי שולח את הבמאי-עורך לעשות הג'יימס בונד הבא. מה הקשר לשיר?  אין לי מושג. למעשה

לירון בן שמעון נוגעת בעצבונה של מי שאיבדה את היקר לה. המוסיקה מתרגמת תחושתה של המתבוננת המזדהה. השירה בגוף שני – על בהונות האצבעות, מערבת תאור מערכת יחסים עם מי שנכנס לביתה ומוצא אותה דאובה ומתנצלת (על כך שלא נתנה  לו מתנה

הלחנת שירי משוררים – אתגר לא פשוט. גם כששיר אינו "מבקש" להתעטף בלחן, לעיתים, המוסיקה מוסיפה לו נדבך, ומעניקה לו ערך מוסף חיוני. מצד שני – עלולה לסטות מנהתיב של כותבו. תמר אייזנמן הלחינה את "בנחל אכזב" במסגרת "אי במערבולת"

למה חיכה? זה לא רק מיעוט המילים שבשיר שאינו ממצה את חווייתו של הכותב, אלא השימוש המשמים בשם הגוף  "זה". "חיכיתי לזה". "הזה" הוא האור שהתגלה לכותב. מהו, מה מהותו?  האם זו התשובה ענתה לו על השאלה. נכון שלעיתים מעט

אלחייני. אופיר אלחייני. התחלתי עם סרטון שבו הוא מתארח עם השיר הזה אצל ישי ריבו. יש מומנטים שאתה הולך שבי אחרי טון ומנגינה, ואז מגיע למילים. תקשיבו למנגינה ולהבעה – ואז תחבקו גם את המילים. הפשטות הנוגעת והמגעת. נפש קוראת

המסר אופטימי: "יש מקום לשנינו בארץ ישראל" אבל בשורת הסיום מופיעים  רק "יהודים" (ימנים שמאלנים), לא ערבים. מה הועילו חכמי ג'אמאיה? מדשדשים באותה ביצה עכורה.  החאפלה הזו לא תוביל לפיוס. היא לא חלב לא בשר, לא תה ולא קפה. מידל

לפיד וולדנברג מכניס אותנו לשיר דרך בית שימוש, משתינים ומחרבנים בכל מובן ישיר ומטפורי (ראו קליפ) זה מה הוא חושב על פוליטיקה. חסרה לי סצנת הקאה. אפשר להקים מפלגה עם המחשבות האלו. אני שומע את השיר ביום הבחירות מועד ב'. לא

באחד הארגזים שעברו איתי דירה, מצאתי סינגל סגור בניילון: לא האמנתי למראה עיני: מוקי וברי סחרוף בדואט של "מחכים למשיח" האלמותי של שלום חנוך – אחד הסינגלים הנדירים לאספני מוסיקה ישראלית. הסרתי את הניילון בהתרגשות. היא (ההתרגשות) גברה אחרי האזנה  לדואט.

עומק הדכדוך מקבל מטפורה קוסמית – "אצלי הזמן התחפש לנצח". לא "הפך נצח" אלא "התחפש". האם אליה רוסליו מבין את המשמעות הפיזית של "התחפש" במושגים מטאפיסיים שעוסקים בהתמשכות הקיום ובאין סוף? אני יכול להניח שהוא לא ירד עד כדי כך

לשיר מוצמד קליפ חתונתה.  מראה עיניים –  גם אם הוא הכי בנלי, עשוי לעיתים לשדרג את משמע האוזניים. זה לא קרה כאן. קליפ החתונה הוא עדות חיה, אבל הוא לא יותר מאשר קליפ חתונתה. זה אינו שיר שמחות. מאיה בוסקילה

גם אם לא נדבר פוליטיקה, השיר של "כלבי פבלוב" הוא נביחה על מצב שכנראה קשה להיוושע ממנו. בשורה תחתונה: המסר הוא למי שמתחזה ל"איכפתי" שממש לא איכפת לו, למי שנמצא כל הזמן על "מצב אוטומטי", למי שלוחץ ידיים אבל עוצם עיניים

"יש בשקט יתרון, גם אם אין לי הסבר זה מתאים לי יותר, וזה מרגיש לי נכון" המילים מתוך "השיר האחרון" הנכלל בכפול שהוקלט לייב. בלוז קברטי. הדיסק (2004) מתמצת את השורה הזו. בגרסת האנפלאגד האקוסטית (שלום חנוך – גיטרה אקוסטית, משה

משירי חג ומועד. יש בחירות נזכרים לקטר. מה חדש? שפוליטיקאים מושחתים? שהם מפלגים? שהם רמאים? שנמאס מהבטחות? איפה הייתם עד עכשיו? שינוי לא בונים מעוד שיר אקראי על כמה המנהיגים מושחתים. מוסיקת מחאה היא חלק מדי.אנ.איי של תרבות. כשהיא מגיעה

"מרוב קלישאות יוצא שיר"? זה מה שיש לאוהב להגיד לאהובה? עדיף שלא ידבר. לא בטוח שהיא תבין מה הוא רוצה מחייה. אכן: "תביני אנ'לא איזה איש של מילים". גם מי שכתבו לדניאל ג'מל  אינם בדיוק "אנשי המילים"  לשירים מקוריים חדשים.  כל

זה נשמע כמו שידוך בליינד שלא עובד. מאידך – קיים  רצון לקדם אותו. שניהם פה עכשיו, החלום כל כך גדול שבא לצעוק, אבל כל מה שניתן בשלב זה הוא לבקש –  ניכנס זה לזו ללב. איך ומאיזה צד נכנסים? מתחילים צד

מה יום מיומיים? חגים בפתח. תהילים בחג ובמועד מתקבלים בברכה. כשזה לחן חדש ל"מזמור לדוד" של אביתר בנאי – על אחת כמה וכמה, ברכה כפולה ומכופלת.  השפה התנכית חלק מההוויה התרבותית, פסוקי תהילים –  מהם  שואבים כל תפילות עם ישראל.  בתוך

אברהם טל חווה התגלות  רוחנית במלודרמה נרגשת. "בשתי שניות חולפים חיי מול עיניי".  מה גרם להארה הגדולה הזו, למצב שמאפשר ההתגלות הפנטסטית,  שתי שניות שמביאות כל הזיכרונות-דמעות-מקומות-שאלות-עולמות-קולות-חוויות, עד כדי כך ש"כל התהיות נעלמות וברור מה חשוב ומה פחות". מה משמעות

חיפשתי את השם של הצמד ברשימת המשתתפים בפסטיגל – לשווא. מתאימים לרמת המופע,  שמושך מאות אלפי הורים וילדיהם בחג החנוכה. השיר  המדבר על שיוויון חברתי מכוון לילדים, אבל אני כלל לא בטוח שהייתי מחנך ילדים על בסיס מסר שאומר כולם "תיקו".