"אנחנו המנצחים" של להקת קווין הפך מאז צאתו לשיר הזוכים הפופולארי ביותר בהיסטוריה של המוסיקה. גם מכבי ת"א בכדורסל עושה בו שימוש במשחקיה. כשזה מגיע לדונאלד טרמפ, המועמד הרפובליקני לנשיאות ארה"ב, – להקת קווין אומרת – תוריד את השיר מהקמפיין שלך.
יש שירים שנשמעים לך כמו מניפולציה רגשית. כששיר אהבה שובה אותך עוד לפני שהסתיים, אתה חושד שהיוצר חיפש דרכי עורמה לליבך. לאוהד כץ יש דרכים להגיע ללב – טון והבעה שמביאים אותך להשתתף בצערו כבר בחצי הראשון של השיר. מה
מה מחפשים אצל רוקסט 2016? מהפך סגנוני? מה פתאום. מחפשים את המוסיקה שעשתה את רוקסט למה שהיא. אלבום עשירי אחרי Travelling מראה שמבחן "הקרמה הטובה" הוא בשחזור מתכוני הפופ הפשוטים והקליטים של הצמד. לא מוציאים ישן מפני חדש, אבל מעניקים
כולם חוזרים לנקודת ההתחלה, מחפשים משמעויות לחיים. אמונה, מזל, גורל? "מזל אינו רק לעמוד על הרגליים/ מזל אינו רק לחבק את הכישלון" אלא לאזור אומץ לקחת אחריות על עצמך – "בפעם הבאה שאדמם, לא אבכה/ בפעם הבאה שיכאב, אהיה יותר
זהו שיר על מציאות מפרספקטיבה של מי שמודע למציאות, ומשרבב את האירוניה שבעטיה. שלום גד שר על ה"אנחנו" שעסוקים "בלא למות". להיות עצובים זה מותרות עבורנו. עצב נועד לנסיכים, לב שבור – לעשירים. "אנחנו" צריכים להישיר מבט אל המציאות הזו,
"לא רוצה רק לשרוד, אתה תראה אותי מצליחה, לא יכולה לכתוב את הסיפור שלי, אני אחרת, לא רוצה רק לציית … הניצחון זורם בערקי" מתאים לפתיחת המשחקים האולימפיים בברזיל? אז, כן, קייטי פרי תהיה הפסקול שילווה את שידורי המשחקים האולימפיים
טל פוגל הלחינה את הפואטיקה הרגשית שלה. פוגל היא הסינגר-סוגרייטר, שאינה נבחנת על טווחי קולה, אלא על מנעד תחושותיה. לא שהוא רחב מאוד, אבל בפס הקולי הצר, הנוגה והמהורהר שלה קיים עולם תודעתי שמצליח להפוך לקולות, מנגינות והרמוניות המשדרות את
בגרסתו המקורית נקרא השיר "Mbube" – אריה בשפת הזולו. הוא ונכתב במהלך שנות ה-20 על ידי הזמר הדרום אפריקאי סולומון לינדה, שאף הקליטו בשנת 1939 ביצע אותו (האזינו מטה) והפך לכוכב בדרום אפריקה.לינדה מכר את זכויות השיר ב-1950 לחברת התקליטים הדרום אפריקנית "גאלו
אחרי שעה ורבע של 17 שירים נדמה, שלא ניתן לקבל ג'יימס בלייק אחר. נשמה מלנכולית ששרה. המוסיקה האלקטרונית היא בת לוויה אינטגרטיבית לנשמה. העיבודים מדויקים. מפנים מרחב נשימה לשירים, לטנור האמוציונאלי. הצבע השולט – אפור. שירים: Choose Me, מהשירים היותר
מראה הריק, משמע השקט. האם עכשיו היא מוגנת? האם הלבד יכול להיות מצב טוב יותר? אני עולה על מסלול של זרם תודעה בנקודה מסוימת על הדרך, ומנסה להבין את השיר מנקודה זו. כל הדרך עד לשם נסתרה מעיני. הטקסט כתוב
אלבום של מסע רגשני בנבכי הנשמה, ספוג אווירה אפלולית עשנה. האנגלית של הזמר מסגירה מבטא. מצד שני יש משהו אותנטי בשירה המתכוונת של טל בדני . שיר שני באלבום פותח בשאלות: Have you tried to step into yourself / To
הביטלס הקליטו את כל האוצר המוסיקלי שלהם ב-8 שנים. פול מקרטני הקליט את שיריו שלאחר-הביטלס משך 45 שנה, ועדיין, גם אחרי הקשבה לאוסף המוצלח הזה, ברור שמקרטני פוסט ביטלס לא הגיע לשיאי היצירה שלו בביטלס. גם מסלולי הסולו של ג'ון,
ג'אז לילדים? יש דבר כזה? כדי להאמין, הגענו בשבת בבוקר עם הנכד למוזיאון ת"א לאמנות דרוכים למופע המוסיקלי שהוכתר בשם "אמריקה שלי", מברכים את עצמנו ואת כל אותם הורים סקרנים, שטרחו ורכשו כרטיסים כדי לבדוק מפגש של הזאטוטים עם מוסיקה,
רועי דהן עולה על מסלול מוסיקלי מתיידד, radio friendly, כדי להעביר רצף מחשבות, מעין סיסמוגרף למה שמתחולל פנימה ברגע מסוים. התחושה שהגיע הזמן לעזוב, להשתחרר מפחדים, למצוא דרך אחרת, להרים ראש גם ברגעי עצב וכאב, לשנות דרך "לחוש את תחושת המשאלה"…
קול אלט עשן, חזק, אקספרסיבי כאילו מאחוריה שנות שירה וניסיון רבות. דואה ליפה (Dua Lipa). כולה בת 21. זה השם שיעסיק כנראה את טורי הפופ בשנים הבאות. בריטית-אלבנית. הוציאה 3 סינגלים. די בהקשבה לשיר החדש כדי להבין שהיא הולכת להיות
התפאורה – אופרה ישנה. המוסיקה – פופ חדיש. מיקה רוקד יפה על שתי החתונות. ה-די.וו.די צולם באולם מהמאה ה-1, "תיאטרו סוציאל" בקומו שבאיטליה. מיקה מלווה ע" תזמורת סימפונית בניצוח סימון לקלרק פלוס מקהלה של 16 איש. מי שמתואר זמר-אזרח כל
קצב תופים טוען במתח שיר העוסק ביחסי אהבה מורכבים בין בני זוג, שאינם מצליחים להחזיק את הזוגיות ומובילים למצב נואש של "אנחנו כן ולא ביחד"… דוד לביא שר את "הוא יאהב את זה" בטון דואב, בדרמטיות חסרת נשימה, עובר מכמעט
אי אפשר לעצור את השנים. 31 שנים חלפו מאז Holding Back the Years. השנים עפו, השיר נשאר. הקול נשאר. המוסיקה של סימפלי רד ומיק האקנל נשארה. השנים לא העלו בהם טיפה חלודה. מייק האקנל, 20 שנה אחרי ההופעה הקודמת שלו
הצעירה שהפתיעה את אמריקה במשפט "I Hate America", ולא נשמעה אישה מסוכנת, אחרי שהתנצלה עשרים פעם, מוציאה אלבום שנקרא "אישה מסוכנת", וגם אחרי מסכת השירים כאן, אפשר להשמיע צפירת הרגעה. גם 38 מיליון עוקביה בטוויטר לא יקחו ברצינות את "אישה
נער מקבל אלבום ראשון בגיל 17. הוא אינו חייב להראות את זה, אבל הפרצופים המפגרים על העטיפה אכן מסגירים שטרם התבגר. כל השאר – בוגר מגילו בכמה שנים טובות. לנדב גדג' זה מרגיש "ילד חדש שנכנס לבית הספר". לזכותו ייאמר
מה אנחנו עושים עם הזמן המודרני הזה, שעף כמו טיל קדימה? – עוצרים אותו לשעתיים כדי לחזור במנהרת הזמן עד פסטיבל סאן רמו. פעם, עוד לפני ששמעו כאן על האירוויזיון, היה רק פסטיבל אחד, שחיכינו לו אפילו יותר מאשר לפסטיבל
ברייטמן, זמרת קלאסית, רוכבת על טרנד הוורלד מיוסיק בדיסק כפול , שנשמע כמחזמר. הפתיחה האוריינטאל-תיכונית-אמביינט-דאנס אלקטרונית של HAREM (הרמון) מסמנת המגמה: עיבודי כלאיים אקזוטיים, סאונד אלקטרוני יותר אופנתי מאשר מובנה. השיר הוא חידוש לשיר הידוע "קנסו דו מאר" המוכר מדולצ’ה
רדיוהד 2016. אני שומע אלבום קודר. מנסה למקם אותו בין OK Computer של 1997 ו – Kid A של שנת 2000 ו – The King of Limbs של 2011. אלבום האולפן התשיעי של הלהקה אינו מבשר על תהפוכות, וזה טוב!
אם עתיד האנושות היה נקבע לפי המהלכים של המוסיקאי ינון מועלם – היה שורר בעולם שלום קוסמי. Meeting Of Hearts אינו קלישאה. זהו אלבום של יוצר ישראלי המנסה ליצור כור היתוך בין שיריו של המשורר הטורקי יונוס אמרה (1240-1321), ובין
כשמאות אלפי ישראלים נוהרים להר מירון בל"ג בעומר, אני שולף את האלבום הזה – "קריאה מההר" משנת 2004. הצלילים של אייל סלע ואנסמבל דרמה מובילים אותי לשם, חלקת אלוהים מוסיקלית טהורה מול פולחן ההמונים. האלבום הוא מסע ייחודי שבו חוברים
Keep the Family Close שיר פותח, נוגה, רגוע מתוזמר כמו פסקול לסרט ג'יימס בונד מתבסס על המשפט – 'All of my "let's just be friends are friends I don't have anymore'. מכל החברים שהציעו להיות חברים – לא נשאר אף
אין כמו להיטים גדולים של כוכבי פופ לייצר סיפור ומחזמר. קחו את "מאמה מיה" עם להיטי להקת "אבבא", את We Will Rock You המתבסס על להיטי קווין, ואצלנו "מרי לו" עם להיטי צביקה פיק. יוצרי Thriller Live לא המציאו סיפור חדש
פתאום, בלילה אחד, ביונסה מוציאה אלבום. לא סינגלים, לא הודעות מוקדמות לעיתונות. למעשה, שיטת שיווק חדשה. האזנה אחת מגלה: זה אינו אלבום בידורי שגרתי. בשיר “Pray You Catch Me” יש משפט שאומר: “You can taste the dishonesty /It’s all over
פעם בשנה מגיע הסיוט. אתה נאלץ להאזין ל-43 שירים, שכולם רוצים דוז פואה. סוג של מזוכיזם. האם אני יכול להכריז, כי הרמה השנה בשטוקהולם גבוהה מאשר בשנה שעברה? הניסיון לייצר להיטים זוכים מכניס את היוצרים לנתיבים של פופ שנע בין
