קיצור הפרקים הקודמים? מה ידענו על אביגיל רוז, שאנחנו צריכים לתהות על ה"סיבות הקטנות" לכאב שהיא שומרת לעצמה, או: מדוע עליה להיות "פחות שקופה" ושאין לה כבר "מה לתת". מה היא הייתה אמורה לתת? לא בטוח שהמאזין מבין מהות שברי
הפמניסטיות לא אהבו את השיר הזה של זמרת הקאנטרי תמי ויינט (1942-1998) ויינט שרה על נאמנות והבנה לגבר שאיתה גם בזמנים קשים. טענתן היתה, כי השיר ממעיט בערך הנשים, שנכונות לגלות סובלנות כלפי גברים למרות נחיתותן. הילרי קלינטון, המועמדת לנשיאות
חיפשתי עוגיות בשיר – לשווא. אפילו לא עוגייה אחת. זרם התודעה הנסתר של כותב המילים אינו מעניין את המאזין. הוא רוצה לטעום מהעוגיות. השיר הוא פניה לילדה, עצות והצעות ממבוגר אחראי. ההיבט החינוכי, האישי. הטקסט אינו קוהרנטי: "בתוך מעיל קרוע יש
איפה אנחנו? 1980. יוצא אלבומו החמישי של ברוס ספרינגסטין, חמש שנים אחרי Born To Run. זו השנה שהבוס הוא הרוקר הכי רותח בארה"ב, נתמך ע"י להקה יוצאת מהכלל – "אי סטריט באנד". The Ties That Bind היה אמור לצאת כאלבום
בואו נפגוש את שלומי ברכה בכתובת אחרת, בנקודת זמן לא מוגדרת, בסיטואציה מעט ביזארית, בנרטיב ובצליל של סרט מתח. יש משהו חדש באוויר העירוני של מי שמרגיש זאב, אבל לא מלך החיות. הקול – קול של מי שאינו מנסה להיות "זמר",
בשירים בהם זמר לוקח על עצמו לייצג לא רק את עצמו, הוא יישמע אמין יותר, אם יקרב את השיר לנחלתו האישית. הראל סקעת הוא זמר רגש מעולה. הוא לא יבחר שיר, שאינו נמצא על סולם הרגש שלו, ומוטב – גבוה
מוּזָרוּת בפופ מתועלת בדרך כלל לאפיקים של רוק אומנותי או אלטרנטיבי. חנן בן סימון נמצא באזורים האלה בפניה לילד שבו. בקליפ המושקע, הוא נראה כילד בפיג'מה בחדר ילדים ורדרד מדליק נרות עוגת יום הולדת ורודה, לפני שהוא משליך אותה על
הגם שזהו שיר עצוב על בדידות, רוי אורביסון סיפר, כי כתב אותו בשעה של שביעות רצון. "בימים שהייתי בודד, עצוב ולא מחובר לסביבה – לא יכולתי לכתוב שירים. את כל השירים המצליחים שלי כתבתי במצב נפשי טוב". אורביסון כתב אתת
זה יכול היה להיות שיר הישרדות קונבנציונאלי, אלא שמהלכו נכנסים פרטים שממקמים את הדוברת על אי בשעת לילה של "שקט אלוהי". גם "געגועים לבית" ו"האם אתה חושב עלי עכשיו" – משפטי מידע אישיים שאינם שייכים לתובנת הישרדות, שאינה תלויה בזמן ובמקום.
זוהי גרסת ה-EDM החדשה ל"אדם צריך בית" של להקת "השמחות" של ישראל ברייט. המציאות מכתיבה שינויים. משיר עממי בעל גוון אוריינטאלי, מציגים "החילונים הישנים" (שם חדש) את מהדורת הדאנס המסונתזת דוברת עברית וצרפתית (שנכנסה לחיינו). ישראל ברייט ויאיר תמיר מוסרים תחושה
כריסמס הוא זמן דיסני. מתנה לכל המשפחה. מה עכשיו? אלבום קאברים לשירים המוכרים. זמרים? ג'סי ג'יי, אריאנה גרנדה, פול אאוט בוי, ג"ייסון דרולו. דור הולך ודור בא, וכולם מגיעים לדיסני. הם שרים שירים מ"הרקולס", "מלך האריות", החבובות, פוקאהונטס, מרי פופינס,
אז מהו האלבום הגדול ביותר של הביטלס? Sergeant Pepper ממשיך להטיל צל גדול לא רק על כל אלבומי ארבעת המופלאים אלא על מוסיקת הפופ באשר היא. האם מישהו מוכן להסיר את כתר המלכות מהאלבום הזה. Revolver? The White Album? Let It
לא בטוח שהזמרת הצרפתיה מנסה להמציא עצמה מחדש. מילן פארמר מתלבטת בין צרפתית לאנגלית, קורצת לחתך רחב של מאזינים בשתי שפות. היא כבר אינה משתפת פעולה עם המפיק והמוסיקאי שעמד מאחורי הצלחותיה – Laurent Boutonnat. אני יכול להבטיח שלא תרגישו
"את נתת לי סיבה" הוא שר בשיר Purpose, בלדת פסנתר (נטו) מלו-מלנכולית רגשנית להפליא. לפי הטון – היא תשתכנע. ברביעי שלו, ג'סטין ביבר נשמע עצוב מאי פעם. האלבום מתחיל בטון מקונן. "רשמי את המילים שלי, שכל מה שיש לי, נותן לך
When I Was A Boy, הסינגל שיצא מהאלבום הוא שיר מזמור לנוסטלגיה. ג'ף ליין שר על ימי המוסיקה הראשונים שלו – “in those beautiful days when there was no money”. צלילי הפסנתר בפתיחה מזכירים את Imagine, גם מחזירים למחוזות המוסיקה
"מכונת הלב של הזמן"? חיפשתי אותה בשירי האלבום הורדרד. הקול המלחש-מרוחק מזמר כמו מתוך הזיה: "הלב נופל אל תוך הזמן שואל אותי מתי לאן?" אל תחפשו תשובה בשיר, למרות שהוא מדבר על "מקום אחר". "מכונת הלב של הזמן" היא מטפורה
אוכל, שתייה, סלבס, אנשי הז'אנר, צלמי פאפרצי. השקיעו כדי שהופעת ההשקה של עדן בן זקן לתקשורת תהפוך לאירוע חגיגי. לא הייתי צריך תשעה שירים כדי להבין, שכלת השמחה עצמה עדיין אינה מוכנה למעמד המתוקשר ולחגיגה הגדולה. אקס פקטור מאחוריה, לא מעט
היכנסו למוחה של נועה מיי. נסו לפענח: "דמעות שורפות את כל מה שנשאר ממצרים". מצרים? מה קרה? לא פשוט כי שערה האפיר. אבל בסופו של דבר התלאות הפיזיות או הפסיכוטיות מתנקזות ל"מראה חדש" וגם צצה תחושה שהיא הולכת להיות happy
השאלה המתבקשת: Zayn Malik חסר? התשובה פשוטה מהשאלה – לא. אחרי האלבום הזה, אין גם בעיה לנחש שהארבעה יעשו עוד 130 מיליון דולר בין 2015 ל-2016, כמו שהם עשו בשנתיים הקודמות. האם להקת הבנים הפכה למשהו יותר מתקדם מלהקת בנים?
צרפו יום הולדת 80 לישראל גוריון לפסטיבל הג'אז בת"א. למה ג'אז? מה לשירי ארץ ישראל של הדודאים ולג'אז? נדמה לי, שגם לישראל גוריון אין תשובה. אסף אמדורסקי, עמיתו ל"שרים דודאים", בכל זאת התמודד עם השאלה, ופה ושם, במהלך המופע, טפטף
המוסיקה האקוסטית מנצחת! ארבעת בניו של ג'ון קונגוז, מהזמרים המצליחים ביותר בדרום אפריקה בסוף שנות השישים והשבעים הוציאו בשנה שעברה את אלבום הבכורה שלהם Lunatic, עשיר במלודיות, מיינסטרים במובן הכי סולידי של המושג. מהאלבום הזה יצא להיטם הגדול – Come
נתחיל בבשורה: פסטיבל הג'אז של תל-אביב חזר. עד לכתיבת שורות אלו אין לי מושג לסיבת החזרתו: נמצא התקציב או שראש העיר החליט שהגיע הזמן לעמוד במילה שלו, שעיר ללא הפסקה, כמו תל-אביב וג'אז נועדו? שתי התשובות נכונות, כנראה. בחוברת הפסטיבל
מאז ששמעתי לראשונה את קונצ'ה בויקה, הזמרת הספרדייה, שמוצאה – גינאה המשוונית, אני ממתין לכל אלבום חדש שלה. Vivir Sin Miedo יוצא שנתיים אחרי La Noche Mas Larga, שזכה בגראמי הלטיני לשנת 2013. למי שלא מכיר אותה גם מהופעותיה בישראל,
מה, היא בוכה? רגע, רגע: אדל בוכה? תביטו בקטע הזה. שיר לפני סיום – Someone Like You. לא בושה להודות: יש כל סיכוי שגם אתם תזילו דמעה. שיר ששינה את חייה, היא אומרת. לא דמעות תנין. מזילה על אמת. שלא
"ילדים אתם אוהבים רוקנרול?!" צורח הזמר בשיר החמישי? ופוצח ב"אין לי כסף" המוכר מאריאל זילבר? זה אינדי?! אינדי ילד? מה מבלבלים לילדים את המוח. לילד אין מושג מה זה אינדי – מוסיקה שלא נוצרה בחסות חברה מסחרית גדולה, אלא באופן
לא ברור למה בדיוק מתגעגע כפיר אפשטיין. מדוע להחזיר את האתמול, כשהיה שם כאב. אפשטיין מנסה לעשות אידיאליזציה של העבר, לייפות משהו מעורפל שנקרא "התרגשות ראשונה", מבלי שאתה יודע למה אתה בדיוק מתכוון. מגמת ראיית העבר כדבר כמושלם היא נדושה,
את אדם בן עזרא אני מגלה כל פעם מחדש. כמו אבישי כהן, בן עזרא הוא קונטרבסיסט ורב נגן יצירתי, סקרן בלתי נלאה, יוצר אקלקטי שמתפרש על קשת מרהיבה של סגנונות, מחבר ישן וחדש, מעמיד את הקונטרבס ככלי מוביל, גם מתיישב
גיא מזיג עושה רוקנרול פאנקי עסיסי. באשר לקסמים – מומלץ לצנן התלהבות. מזיג חוזר עד לעייפה על המשפט, אולי כדי לשכנע את עצמו בפלא, אבל בקסם יש כידוע גם אחיזת עיניים, ובמקרה הזה – אוזניים. אני מאמין למזיג, שהוא מאוהב
לעולם לא נגיד – מה פתאום אלתרמן. אמנם לא נסחפה ,כדברי פרופסור ניסים קלדרון ("אפשר להיות ישראלי בלי שאלתרמן זורם בדמך – אבל לא כדאי"), אבל אין ספק, ששיריו חיים ונושמים, אם כי למען הצדק – גם ובעיקר בזכות היותם
אברהם טל עוצר לבדיקה עצמית בהיבט פילוסופי. האישי עומד למבחן מול הקולקטיבי. על רקע מציאות קשה ובלתי ניתנת לשליטה ("ילדים הולכים אמהות בוכות"), הוא מציע לעזר שכנגד לבחון מחדש את יחסיהם, כי להם, כזוג, יש עדיין יכולת להחליט על גורלם
