ביקורת מוסיקה

דוד לביא משכיב עצמו על ספת הפסיכולוג, שופך באוזנינו את אשר על ליבו. חושף את שעבר עליו, ולאיזו החלטה זה הוביל. מה בדיוק עבר עליו? על כך אין מידע בשיר. מה הובילו למסקנה של אני צריך לעשות שינוי משמעותי בחיי,

מי ראה יותר את היקום? מי הרוויח יותר מצורת/מצב  קיומו?  – העץ המקובע או המים הזורמים שממולו? נועם בנאי, הבן של מאיר בנאי, שחזר ממסעותיו בהודו ובנפאל, מנסה לעלות על נתיב מתפלסף.  המשל והנמשל. ממה אתה יוצא נשכר יותר –ממסעות

האווירה האפלולית שהסאונד מייצר, הטון המדוכדך  חוברים להתבוננות של אדם על עצמו מבחוץ (גם אפשרות של מתבונן אחר שמתאר אותו בגוף שני), הנמצא בעין סערת רגשות. הסיטואציה: אי יכולת שלו לתקשר עם עצמו, ניסיון לדחות החלטות, שומע צעקות בשני קולות,

באלבומו השלישי "שלישי" (1992) שר אהוד בנאי "דוד ושאול", ניסיון לתאר מערכת היחסים בין שתי הדמויות המקראיות האלה. המוטו: אהבתו של שאול והזדקקותו לדוד קשורה בנגינתו של דוד.  היא מרגיעה את שאול, אבל בעת ובעונה אחת – נוכחותו משגעת אותו.

הנסיעה הארוכה מתחילה איטית ועצובה "מתוך שתיקה" וממשיכה קצבית ויותר אופטימית ומתפעמת  "מתוך שמחה שמחכה כבר לצאת". תומר ממיה צירף בצורה פשטנית חלום לתפילה, לשמחה, לתקווה, כדי לסיים בשיר עצמו שנולד מכל הנ"ל. חווה את החוויה ומספר ביומרה על האמנות שנוצרת

המילה האחרונה בשיר של איל כהן  מבהירה את  מושא כמיהתו – השכינה. שכינה (מהשורש ש-כ-ן) ביהדות היא ההתגלות האלוהית, שיש בה פן נשי ואימהי. על פי תפיסת הקבלה והחסידות השכינה אוצרת בתוכה אנרגיה קוסמית אדירת עוצמה, ששוכנת בכל מקום ביקום

בהודעה לעיתונות  מזכירים חברי תיסלם את להקת הצ'רצ'ילים, שבסוף שנות השישים עשתה מהפכה, כשחברה לתזמורת הפילהרמונית כדי לנגן יחד מוסיקה של באך. ההתנסות ההיא המשיכה לשמש השראה לחברי הלהקה, שאומרים כי כבר שנים הם "חולמים לשתף פעולה עם תזמורת סימפונית".

כנסו לווייב. עזבו את הטקסט הרזה הזה, ואולי משום שהוא כל כך כחוש, אפשר להיכנס לווייב של "רבע לאפריקה", Quarter To Africa,  הממוקם מן הסתם במשבצת מוסיקה העולם תחת דגל ישראל. יקיר ששון  ואֶלְיָסָף בָּשארי עולים על הגל של ימן

ישי ריבו מתפעם נוכח ה"זך והטהור שמושך אליו את האור", שתוכו כברו, פיו וליבו שווים, פלא עצום – "מעל השגות הטבע", וגם "מקשה אחת זהב" – כליל שלמות, יחידה אחת ללא רבב. ריבו כולו פליאה מהרך הנולד,  מקור משיכה למי

קול קטן. גיטרה אקוסטית. שר את עצמו ומזמין הקשבה אינטימית. נחת אצלי אלבום כחלחל בכריכת קרטון ללא דף מילים. איור של הוא והיא ליד עץ בשלכת.  השירים – ניסיון לתאר התמודדות עם הוויה האישית (מאין באתי ולאן אני הולך) וזוגיות

המונח "פסטיבל  פסנתר" הלחיץ את שי צברי. מה זה אומר? שקהל נשאר לשבת במקומות? זה לא הסטייל שלו, זה לא המופע שלו. זה לא הוא. חלק את חששותיו עם הקהל ("יש לי וידוי"), כאילו אומר להם, לא שמעתם ממני מה

מוריס אל מדיוני הגיע אל פסטיבל הפסנתר! לא סתם פתחתי בסימן קריאה. קדמה להגעתו עצומה שיזם קובי אוז, שאליה הצטרפו רבים, כולל כותב שורות אלו. המאבק על שילובו של הפסנתרן היהודי אלג'יראי בן ה-87, מענקי המוסיקה הערבית-אנדלוסית המודרנית, זוכה פרס

כמה זה פשוט לומר "בלי אהבה כלום לא חשוב". האהובה כרגיל נקראת להציל. וכמו בכל שירי האהבה, גם הפעם היא עזבה, והאוהב מבקש – "תחזרי".  חסרונה מורגש על רקע מציאות מבאסת שחונקת את האינדיבידואל. ארקדי דוכין וזמיר גולן הכינו רשימה

דנה וישינסקי שרה אהבה מהיבט של גבר בשני השירים היחידים שהיא לא כתבה את מילותיהם: "זרות" הפותח מאת אורי ברנשטיין, ו"אבל אהבה" מאת אסי דיין הסוגר את האלבום. בשניהם האוהבים מבקשים לשקם אהבה. בשיר של ברנשטיין מילות המשורר נשארו על

להתרפק על סווינג. העונג הישן והטוב. לחזור לג'אז שפיתחו הלהקות הגדולות החל משנות העשרים דרך השלושים והארבעים, למעשה סגנון הג'אז הראשון, שזכה להצלחה מסחרית. יש הגדרה לגעגועים המעורפלים האלה? בעולם מסתובבת כבר שנים תזמורת, שהיא העתק אירופאי של הביג בנד

החיים קשים, אבל אפשר לנסות לברוח מעֻלָם. אדם גורליצקי בחר להשתמש בביטוי הנדוש והפרוזאי הזה ("עול החיים") כשל ניסוח מיומן של מתבגר כדי לבטא מצוקה ביחסי בינו-בינה. יש מוצא: הריקוד משחרר ממחשבות בכלל וממחשבות שקשורות לכישלון בפרט. גם השתייה מאפשרת

7רציתי להבין אם אינני טועה: ריאן אדם מוציא אלבום קאברים ל –1989 של  טיילור סוויפט? כלומר – שיר אחר שיר בגרסאותיו החדשות? מה לזמרהרוק-קאנטרי ולזמרת הפופ המצליחה? מצד שני, גם שורשיה של סוויפט נמצאים בקאנטרי… חייבים להאזין לאלבום כדי לפזר