שירים ישראלים

מהות החיים היא עצם היכולת לעבור מיום ליום. הילה כהן אלעזר  שרה על הקיום בזמן, על החיים בשביל יום המחרת. החיים נמשכים גם אם אינך מקבל תשובות לשאלות הקיום שאת שואלת. את יכולה להתעודד לפעמים מאיזו תשובה, אבל על המצב

השיר הוא מהאלבום "בין קירות ביתי" (2008) ששילב שירים בעברית ובשפות אחרות. האלבום ביטא את העוצמה רייכל  – גם בקולו הרפה משהו. העברית אצל רייכל היא חלק בלתי נפרד מהלחן  מהמקצב, מהאווירה. מהקונטקסט. היא שמעניקה את ההומוגניות למוסיקה שלו – יותר מכל שפה אחרת.

עידן עמדי שר געגועים מחודשים לאהובה. יש חורף. המבט שלה ששב אליו. חשב כבר שיצאה מחייו. אבל פתאום, הוא זקוק לדעת מה היא מרגישה, לא רגוע. מה קרה? שיר ישן שחיבר מחדש. עמדי מסדר  קלישאות שירת געגועי האוהב בפאזל חדש.

האם משי קלינשטיין מצטרפת ל"ילדי החוץ" של עילי בוטנר? יש מצב? מדוע שמו מופיע בקרדיטים על הביצוע של השיר? לא די שיופיע ככותב? הרי גם את העיבוד וההפקה לא עשה. לעצם העניין: משי שרה את מכתב האכזבה-יסורים-תסכול-געגועים מאהוב אחרי שחזרה הביתה באוטובוס

זוהי רונית שחר, היא וסגנונה המוכר, אלא שבהאזנה לשיר – מורגשת טעינה מחודשת של מצברים, מבטאת תחושה של יציאה לדרך חדשה תוך רמיסת המחסומים והמכשולים שבדרך. רונית כל כך נחושה בבוקר של יום חדש, שהיא "מתפרעת"  במטפורות מתחום התעופה ("מנוע

סמדר שיר כתבה את השיר הזה בגיל 14, ולפי הסיפור שהיא סיפקה לעיתונות – בעקבות אהבה אסורה לדודו טופז. השיר הפך להיט בלחנו ובביצוע אבנר גדסי. עכשיו הוא עובר למגרש של ריטה, בקאבר לסדרה "מלכות" בהוט, העוקבת אחר משפחת מלכה,

עומר אדם מנסה להיות  "חינוכי" ורציני ולהדביק לשיר אהבה פשטני מסר על על עולם האינסטנט של הרשתות והאפליקציות. הקשר לשיר מקרי בהחלט, פרט לכך שהוא מציע לה במקום – להיות מחוברת לפייס ולאינסט – לגלוש על הגלים בים ולברוח מכל

אדם שר את תוגתו בוידוי געגועים למי שלא הספיק לומר לה דברים, למקומות שמזכירים אותה. הוא (הוידוי) מגיע מהמקום העמוק שבו הלב מעביר שדר למיתרי הקול, ואלה מיתרי קול שנשמעים היום בשיא בשלותם. המילים והמנגינה הותאמו במדויק לאדם, לקווי המתאר

הכי חם, הכי עכשווי, הכי מפוצץ, ועוד ב"מפגש ענקים" של זמרת השנה, פריצת השנה והצעקה האחרונה  – סטטיק ובן אל ועדן בן זקן וגם סטפן לגר. קמצוץ יוונית עם כל דבר מבית היוצר של ירדן "ג'ורדי" פלג המתמחה בפעלולי מילים וקצבים

יובל ירון מתוסכל. הלבד מרגיש לו בד"כ בסדר, אבל גם כאשר הוא (הלבד) מרגיש פחות טוב, והוא משתוקק לתקשורת – המציאות טופחת על פניו. גם החברים נעלמו אט אט. לכל היותר, הם יבואו כשיצטרכו משהו ממנו, חושפים שיניים יותר מאשר

אל תשאלו את אייל גולן איך לא נקעה נפשו מהטקסטים האלה, שהפכו כבר תת ז'אנר במוסיקה הים תיכונית – זה של הגברים בוכים בלילה. גולן כנראה מזהה, שעדיין זה מה שהולך בדוכני המוסיקה הזו, ואם יש ביקוש, אז יהיה גם היצע.  יספק

מיכאל גריילסאמר שרבט שיר שכנוע עצמי לא להיכנע ללחצים של היום-יום. הרהורים בזרם מחשבות אקראי על חיים. "אל תיכנע לדאגות" הוא משפט שגרתי עד נדוש. "אל תאמין לדאגות" הוא משפט לא לוגי, אלא אם כן מדובר בהפרעה נפשית. "מחפשים חיכוכים"

שורת הפתיחה  מלחיצה, אינה קוהרנטית ביחס לשיר כולו. האב רואה טירוף בעיני הילד מול מראה שבורה והחיוך, ומצד שני  "גם עצוב" (למה "גם"?) מה משמעות הטירוף? מה פשר המראה השבורה? ההמשך לגמרי אחר, יותר חמלה ונחמה מאשר טירוף: ניסיון לחזק

מאיר קמחזי משתף את הטבע בתחושותיו. העמיס דימויי שמיים, ים ומים על מסכת הרהוריו. אחת הבעיות של מי שחותרים להיות סינגר-סונג-רייטרים היא בנסיון להתפייט יתר על המידה כדי לרדת לעומק כאבם, נשענים בקלות לא נסבלת על מטפורות, כי השימוש בהן אמור

שחר אבן צור מתרפק על השמונים בגעגועים. באידיאליזציה של תקופה אינך רואה פגמים. הכל נראה טוב מנקודת המבט העכשווית. אתה מתגעגע לפשוט ולתמים, למרות שאז ממש לא היית מודע שאתה חווה את הפשוט והתמים. ב"הקונפורמיסט" בתחילת שנות האלפיים יהלי סובול שר:

הקהל מת על שידוכים של זמרים מצליחים. סוג של עיסקת חבילה כולל קורטוב של נוסטלגיה. אמרו שעבר ביניהם "חתול שחור". פייק ניוז. תקשיבו לשיר. נכון ששלומי חשב שהשידוך מיצה את עצמו ופבלו היה זה שהתגעגע, אבל כמו בחיים יש נישואין

איך הבת קראה את אביה, הרגישה אותו, הבינה אותו. אני מתבסס על מידע חוץ שירי. מרים בנאי כתבה את אהוד בנאי, שהלחין ושר וידוי ממילותיה. קלטה אותו ברגישות מופלאה. אהוד שר בטון שמבקש לא רק מחילה אלא חמלה כאילם עומד על סף דלתה של

היא לא עונה לכל שריקה, אבל לשריקה שלו כנראה ענתה. מה מיוחד בו שהוא הצליח לפתות את את התמימה שהולכת בתלם,  כאשר איזה מאתיים  עמדו בתור בשבילה? אל תתחקרו את מאור אדרי. כנראה אין לו תשובות. השיר סוחב כמובן את

גאולה גיל ביקשה מהאהוב בזמנה – "דבר אלי בפרחים". זה התאים לימי החיזורים של אז. דנה ברגר מבקשת  – שידבר אליה רגש אמיתי. רק שלא ישתוק. "דבר אלי במרווחים / דבר ברגעים יפים / דבר אלי, שחרר קצה חבל". מילים פשוטות:

הגיג בשתי אגורות על מהות החיים באמצע החיים. הפרויקט כולו נקרא "פתאום 40". היוצר מאחוריו, יאיר שי  מוציא במסגרתו שירים חדשים ומארח זמרים שונים לביצועם. כיוון שמדובר במחשבה וברחשי לב של גבר – תמוה מדוע בחר בזמרת לשיר את השיר מנקודת

אומרים מה שאומרים על סוף העולם ועל איחוד כל הנשמות, אבל מן הסתם זה חלק מהתחושה של משהו מבאס בתוך הזמניות של החיים העכשוויים. לפעמים עצימת העיניים עדיפה ו"להיות עיוור זו מתנה". האם החיים בואקום הם פיתרון? גם אם לא –

מרגי רוצה להיות מייקל ג'קסון מקומי, או ליתר דיוק – רוצים בשבילו. יש מי שמקדמים את הפרויקט. הקליפ מדגיש את התנועה יותר מאשר את השיר. בשיר אין כמעט כלום. חריזה אינסטנט. מילים מניעות קצב. "בואי נהיה הזוג הזה", שר מרגי.

החיים ברשת בין רפרוש לרפרוש מייצרים סוג של האחדה חברתית מבטלת אינדיווידואליזם. קטריקס ודורון ביטון בשיתוף גיא מר מהדג נחש מנסים להציג מישמש היה הופי קליל ומשמח, בטח לא מבאס – על הנושא. הצמד העמיס על השיר הרבה פרטים המאפיינים דפוסי התנהגות

משפט הפתיחה "זכור יומי לקודשי" נשמע מעין תפילה. שאינה בהירה ביחס לקונטקסט.  פיי שפירו שרה את השיר כתפילה חרישית, הנשמעת כרגעי השראה אולטימיטיביים. זוהי תחינה של אוהבת לאהובתה, שנשמתה מלאה בסופו של יום בכל הטוב שספגה ממנה. היא פונה אליה (אל האהובה)

מה זה שיר עכשווי? יש הגדרה? אולי שיר ברוח עכשווית. מהי רוח עכשווית? האוזי – שם במה  של עוזי אתגר, אסף בוכמן, כנראה מבין יותר מכותב שורות אלו. הם הביאו תבלינים  מהרוח הזו. לא מתחייבים למשהו מדויק. זורקים משהו, נותנים בראש.

במוסיקה הישראלית יש מקום לכמה אנתולגיות ספוגות דמעות של אוהבים נכזבים. הגברים בוכים בלילה, ובוכים הרבה. הסיפור לכאורה פשוט: היא עזבה אותו. קירבנה אותו (מלשון קורבן), ועכשיו, לפתע פתאום, "כמו שקיעה אני בים טובע", כאילו נעלם באופק.. לא כל ההתבכיינות

פיני טבגר רוצה לראות לא רק את הנולד אלא להבין אותו. ה"מה יש שם בבטן" הוא סיטואציה פיזית שמובילה אותו למסלול פילוסופי של שאלות מהות חיים, שמוביל עד קוהלת: הים אינו עולה על גדותיו למרות כמויות המים הרבים שזורמים אליו בכל

מועקת האהבה שגורמת לתעוקה נפשית. תקשיבו לקולה של רותם לביב. צער גדול חוותה. את הסיפור שלה היא מביאה מזוויות שונות – שלה, שלו, או ליתר דיוק – מה ששמעה ממנו על היחסים ביניהם: "קחי את החיים אלייך", הוא אמר לה,

כבר עברו 16 שנה מאז יצא "לזוז", אלבומם השני. "הדג נחש" הניפו שלטי מחאה, עשו "היפ הופ" ציוני אירוני מהמציאות המקומית וגם הזמינו לתוך הגרוב ברחבת הריקודים. לא ש"הדג נחש" המציאו משהו חדש. פאנק, ראפ, סול ג'אז, היפ-הופ הם סחורה אמריקאית מוכרת ומשומשת,

"והפעם אסתר רדא בעברית", אומר הקומוניקט שנשלח עם השיר. אם עברית – אז שפת פיוט "הושענא", פניה לקב"ה, שישמור עליה מעצמה, שיגן עליה בעת מצוקה, כמי שמכירה בחולשותיה – רגעים שהעדיפה לשקר. כנ"ל  גם עתידית – כשלא תבחר בטוב, וכשיכאב