הבלוז לא נולד בישראל, אבל לפי השיר Good Enough For The Blues, ששר דב המר, סולן ה"ריביל בלוז", בלוז אינו רק פונקציה של מוצא וצבע עור, אלא מציאות חיים. "זריקה לא טובה אחת של הקוביה/ ואני עדיין משלם את המחיר הגבוה". הבלוז השחור חובר לרוק גיטרות קלאסי. האולד סקול מנסה להרים ראש, לא פעם בהצלחה.
הם קוראים לעצמם בשם היומרני-נאיבי "מורדי הבלוז". משהו  מהעזה  מגיע מהשיר הפוליטי  Voodoo Land שמתייחס לאכזבה הגדולה: מה שהובטח למי שעלו לארץ, ולאן הגיעו  – "ארץ הפולחן", ומה שקראו "ארץ חלב ודבש" הם הרים קדושים ועמקים מלאי עצמות. "דבש  נסחט ע"י אנשים מלאי כסף" ו"הולכים למלחמה על על אלוהים ואדמה". דב המר שר את התוכן השמאלני  בחספוס זועם בצליל בלוז רוק שמזכיר את Blood Sweat & Tears. האלתור במפוחית (המר), סולו גיטרה נהדר (ווטס)  הם חלק אינטגרטיבי מהחוויה של "מורדי הבלוז".
Well Run Dry הוא רוק בלוז על החיים של בחור אנלוגי בעידן דיגיטלי. נגינת הבס מצטרפת לנגינת המפוחית, כדי לשדר את תחושת "הבאר המתייבשת" עליה שר דב המר.
"המחיר הגבוה" שמשלם הדובר מגיע עד יחסים עם בת זוג שמשקרת לו בשיר Some day. הוא עדיין ממשיך איתה כי "באחד הימים את תראי את האור, בייבי". השיר – בלדה איטית נוגה מעוטרת בפלסט, מפוחית מייבבת המשתתפת בצער מי שינסה לזכות מחדש באהבתה. מנגד מגיע בלוז מהיר ומלא בדרייב ושמחה – Everybody Loves my baby, שיר בלוז קאונטרי רוק אופטימי שכולו מסר למי שעדיין מאמין בטוב.
בלוז כמו שבלוז צריך להישמע? – Burning Deep, שאומר את זה הכי פשוט: "הבלוז בוער עמוק בתוכי" למה? כי –  "I Tried To Do Right But It Was Always Wrong" – מהות הביאוס בחיים, למעשה סיבת תחושת הבלוז שמגיעה מהשיר הזה כולל נגינת הגיטרה התחושתית של אנדי ווטס. הבלוז הזה מגיע גם ב – All Night Long, בשת"פ מצוין בין מפוחית לגיטרה לשירה וגם ב – Storm, הסערה שבגינה דב המר מרגיש כה Blue, לא יכול למצוא את האמת בתוך יער של שקרים.  ה – Blue  הזה מגיע מהרכב שאינו משקר, שהבלוז אצלו אינו גחמה, אלא אוריינטציה של מיומנות, סגנון מובנה, גם אמת חיים.

מילים ולחנים: חברי הלהקה, שירה ומפוחית: דב המר, גיטרות וקולות : אנדי וואטס, גיטרה בס וקולות: עמוס שפרינגר, תופים, כלי הקשה וקולות: אבי ברק, אורח: ג'ו לואיס ווקר –גיטרות אקוסטית וחשמלית