אחר כך יגידו

דיאנה גולבי

מילים: נועם חורב לחן: דיאנה גולבי הפקה מוסיקלית: לואי להב
3/5

ניסיון לייצר דרמה יש מאין. לא הכי ברור – מאין. יגידו-יגידו-יגידו. על מי דיאנה גולבי שרה, ומה בדיוק היו צריכים לחזות-להגיד? שהיא תשתגע? שהיא תתאבד? למה ומדוע? ומה קרה שלא אמרו ולא נזעקו?
נועם חורב ניסה  לספר סיפור. יצאו לו חרוזים: "הלכת על גחלים ברגליים יחפות/ וחבל על הילדה עם העיניים היפות". ואם עיניה היו סתם עיניים? לא חבל עליה? האינפורמציה של "מסתגרת, משתכרת, נשברת ברחוב" היא סתמית, יותר מקדמת רגשנות מלודרמטית מאשר עוסקת במצוקה קונקרטית. מה סיבת המוזרות שלה? מה הטירוף? האם ברחה ממשהו?
דיאנה גולבי
שרה את השיר בגוף שני בהזדהות – כאילו היא מבינה על מי היא שרה. הביצוע, כמו המנגינה היפה  והקצב – הם ניסיון להטעין ברגש איזושהי מועקת ענק, אבל התוצאה היא רגשנות מלנכולית,  נעדרת מהות, וככזו אינה משכנעת ואינה מחלחלת.

אחר-כך יגידו שהכתובת הייתה על הקיר/ יגידו שמשהו במבט שלך הסגיר/ מה איתך היום, אין מי שיודע/ הם יגידו ״ידענו שבסוף היא תשתגע״.
הם יגידו שהיית מוזרה/ לא יסבירו אם זה טוב או אם זה רע / שהטירוף בך דלק, וכל השאר נשאר כבוי/הם יגידו ״ידענו שאף פעם לא היה לך סיכוי.״
מי יודע איפה את עכשיו?/ זוחלת על הבטן, שוכבת על הגב/ מסתגרת, משתכרת, נשברת ברחוב, / ואולי עוד תינצלי, אולי יהיה לך טוב.
אחר-כך יגידו שהיית כמו אוויר / שאף אחד לא ראה, אף אחד לא הכיר/ שהלכת על גחלים ברגליים יחפות/ ושחבל על הילדה עם העיניים היפות.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות