שרון מולדבי פוחד לאבד השראה. כל החיים הם שיר של תקווה, בכל תקווה יש אהבה, אבל מה עושים שאצלי מקור המילים והלחן – יבש. מקווים-מתפללים שזה יחזור.
כל כך פשוט, שאתה אומר, מישהו אמר את זה קודם, או: לא יכול להיות שלא כתבו את זה לפניו. לא יודע אם למולדאבי יש אלוהים לשאת אליו תפילה, מה שבטוח: הבקשה שלו להשראה מחודשת –היא תוצר של לב ופה שווים.
מולדבי פונה לרוח בכפל משמעות – הרוח שתביא עימה את ההשראה וגם את הרוח האנושית-מטאפורית – החשיבה, התובנות. המוסיקה – מנגינה היוצרת תחושת נסיעה, – משיבה רוח במילים. זרימה יפה, "ספרינגסטינית", בריטון טעון נשמה, שמעניק לשיר רוח של תקווה יותר מאשר חשש כישלון, עד שהשיר נשמע המנון רוק המשיב אופטימיות בכל מי שממתינים לשיבתה של הרוח הזו. פשוט, קליט, רענן, עוצמתי. מי צריך יותר.