מה זה כובע הנפוליאון הזה? מה עושה כאן רקדן הבטן המתוכשט אלירן עמר עם בטנו הרוטטת. ואיך נפלה עלינו מלכת הדראג סוזי בום, ומשפחת אלאייב שהשתלטה על הבמה?
נו טוב, אנחנו בחגיגת ההשקה של A Paris. ריף כהן החליטה שבחגיגה צריכים לחגוג. אז היא חגגה כמו שבא לה, כמו שהראש מתחת לנפוליאון הגה, גם אם אין ממש קשר לקונטקסט: חגגנו עם ריקודי בטן ומלכת דראג והמון קונפטי שריף פוצצה-ירתה לתוך הקהל ועם רביד כחלני הימן-בלוזי עם התבלין האוריינטלי האקסטזי הפיקנטי. 
מה היא צריכה כל כך הרבה אטרקציות? האם זו התמונה השלמה של עולמה המוסיקלי? תנו לי דף ואחתום לכם: ערב כזה – אין סיכוי שהוא יחזור על עצמו. רק לנו (לי ולקהל שהיה בבארבי) הייתה הפריבילגיה להיות במסיבה החד-פעמית שלה.
הביקורות טרום-מופע חגגו-התחרו עליה ("מגלמת את המורכבות הגדולה של החיים שלנו", "יפה יותר מהשם שלה", "פס הקול המושלם לחלומות בהקיץ", "הפנומן המהפנט", "נסו לחבר את ונסה פאראדי למסיב אטאק", "גם חינוך קלאסי וגם חופשייה ולוהטת כמו ערבות סהרה", "אם לתמצת במילה אחת – וואוו") נו טוב, כנראה שמזמן לא התגלה כישרון בארצנו שבעת הכוכבים הנולדים ומרוקנת הכוכבים האמיתיים.  
שנרגיע? למה נרגיע?  שיחקה אותה הקטנה הזו בתערובת של כישרון, נועזות, שמחת חיים, התפרעות, ועוד בצרפתית מתובלת באוריינטליות, באוריינטציה רב-תרבותית קוסמופוליטית שיש בה הרבה צרפתית, עברית, ערבית ועם כל החן והחיינדלך ונחמדות היתר.
מצד שני, ויש צד שני לכל מטבע: המוסיקה של ריף כהן מוציאה ממני חיוכים, אבל ברוב השירים לא מטלטלת אותי מבפנים. ממזריות, שובבות, ניחוחות פריזאיים, אוריינטליות מזרחית. בעיני אבל מה עושים שהממתקים האלה נמסים מהר מדי. ריף כהן רוקדת על יותר מדי חתונות: היא זמרת בארים צרפתית אוריינטלית קלילה ומחויכת, רוקרית טעונת דציבלים וגם פייטנית בעברית. אני לא כל כך בטוח שהאקלקטיות הזו פועלת לטובתה.
היא (האקלקטיות) הגיעה גם למסיבת ההשקה. היה שמח. ביטחון בימתי חבל על הזמן, התלהבות בלתי מרוסנת. רוח סערה שמעיפה הכול.
אילו כל הוראייטי שואו הזה וההרכב המצוין היו רצים איתה להצגה הבאה – הייתה כאן אטרקציה ענקית. אבל כמו שאמרנו: הייתה לנו הפריבילגיה להיות במסיבה חד-פעמית. הביקורת צריכה להיכתב מהערב הבא שלה.

עוזי רמירז פיינרמן – גיטרה, חגי פרשטמן – תופים, הוד מושונוב – בס, זאב יניב – כלי הקשה, אליאסף בשירי – בס. אורחים: משפחת אלאייב, סוזי בום, אלירן עמר, אלקס.

ריף כהן – A Paris האלבום