צליל המתח-הדרמטי בפתיחה מקדים נרטיב שחולף במוחו של המספר: התרחשות לילית במחלקה שנרשמת כשיר מלנכולי חרישי. נפשות פועלות: האחות רחל, הזקן שלוחש בפולנית "אמא אמא" ומלטף רגל קטועה.
שחר בן-חור מתאר סיטואציה בשיר קצר במראה, בקולות ובתחושה. המראה – מחלקה (בית חולים או משהו באזור), תרופות מרגיעות, מסך טלוויזיה. קולות –"הזקן לוחש בפולנית". תחושה: "יכולתי לבכות, אבל הכל פה חרישי". הדובר מתמודד עם מצב מדכדך בתוך מחלקה מדכאת. גם השפה שהוא שומע (פולנית) אינה נהירה. ויש איזשהו אור חלש בקצה המנהרה – "עוד אתהלך לי בשדרה", שמביע יותר את הפנטזיה.
הטון, הקצב, התזמור משדרים את תחושת-אווירת הבדידות והייאוש הלילית (אפילו האחות רחל נרדמה…) הנעימות המסוימת של המנגינה המינורית אינה מצליחה לשחרר מהמועקה, ששחר בן-חור מצליח לשרטט במדויק.

שחר בן-חור – מסך כחול