האם חספוס הבריטון וטון הרגש של אלון שר יצליחו להפוך את הטקסט הזה לבלדת פסנתר אולטימטיבית? הרגש שמבעבע עלול לשכנע שיש לו אחיזה חזקה בטקסט. מה הכאב שעומד מאחורי העצב והגעגוע שקיימים בביצוע של אלון שר? השיר מדבר על דרך ש"מלמדת שתיקה", על "זיכרונות" שעולים לפתע ועל דמות "שמחבקת את כולם". ובסופו – לא ברור על מה הכאב. בשיר יש גם תובנה – "והדרך היא האמת/ לכל אדם היא המהות". מה המהות? מה תפקיד הזיכרונות ואיך הגיעה לכאן דמות נשית מחבקת? המדהים הא שאלון שר, הזמר שחבר לאביב גפן ב"דה ווייס", שר את הטקסט הזה במנגינה נוגה (יפה מאוד) וברגש, כאילו הוא יודע יותר ממני, מהי מהות הדרך.