צער זיו רובינשטיין על שיר הפתיחה: השיר "כמה שיותר" מגיע בטון נרגש המשדר אותות מצוקה. זיו שר על היותר שמבטא את הפחות. החיים לא משהו. הלבד – נכון. יש תירוץ לשיגעון. בלדת רוק שאמורה לצרף אותי (המאזין) למאבקו האישי. אני מעדיף לנסות להצטרף בשירים אחרים. השיר הזה נשמע לי היסטרי ומתבכיין מדי.
ניסיתי ב"כמו כמעט": אם בשיר הקודם ("כמה שיותר") הוא נזכר במילים שהיא אמרה כשקראו ביחד שירה, הפעם הוא נזכר שבבקשה שלה לכתוב לה שיר. גם כאן בקשתו להגשים מאוויי אהבתו "עם לחן כזה של פעם – כשעוד הייתה בעולם אהבה כמו שלנו" – נשמעת לי שטחית, סתמית, בוסרית. העיבוד לפסנתר וקולות – טעם קיטש מתקתק מדי. אז אולי אצטרף בשיר הבא.
הפסנתר שב ללוות את מחשבותיו כלפיה – כשברקע המולת העיר ונביחות כלבים בשיר "מיקה". שיר לקטנה שלו. בעיניה הכחולות יש כל מה שנחוץ לו. אבל הוא רוצה להסביר לה "את הכל". מנסה להתנחם בכך שתסתדר בלעדיו כשתהיה רחוק ממנו. כאן כל אב לבת (או בן) יצטרף לרובינשטיין.
צלילי אקוסטית מלווים את מלודרמת האהבה של "פרחים" – על הניסיון לספר לה ייסורי חרטה – הרבה דברים קשים מצד אחד –אבל כמה אהבתו אליה עדיין גדולה ("מצאתי בך הכל") "מחזירה אותי אלייך בתשובה" וגם "עכשיו אני יודע את לחן חי למילותיי". גם כאן ניסיתי להצטרף, אבל הטקסט נשמע מדי פומפוזי.
פה ולב שווים: אני מצטרף אל רובינשטיין בשירים כמו "אמת" ( סולו הגיטרה בסיום – ארוך מדי, מרחיק מהשיר) החספוס המיוחד של "בילי", בלדת אהבה פשוטה – מאופקת יותר, "הדבר הזה" (לחן זיו רובינשטיין-ארקדי דוכין) בדואט משכנע עם סימה לוי-דוכין, מצליח לפרוט על מיתרי הנפש גם בזכות ההפקה והביצוע המוצלח של הנגנים המלווים וההקלטה המשובחת
"מה שלא נוח" – מהשירים הקצביים באלבום – פופ רוק של הפשטות הצרופה. במעט מילים משדר זיו רובינשטיין חוויה אמיתית. סיטואציה בליל שקט, אלא שהשקט הזה נעדר מן הלב. ההתרגשות מורגשת. התובנה היא הנחמה: רובינשטיין מבדל אותה בזעקה: אין הבטחות בגדול, לא חייבים – בכל הכוח … המנגינה כמו המילים, היא פופ-רוק ישיר, ועם זאת מוותר רובינשטיין על ה"שקט" ועובר לזעקה אור דרמטית ולתזמור כבד מדי, שנע על אוטוסטראדת המיינסטרים הידידותית למאזין בעוצמות ההבעה שמפספסות מעט את דקות התחושה.
לא תמיד עומק הרגשנות הנובעת מלחצים כנים מבטיח שירים טובים-אלבום איכותי, אבל המעטים הטובים כאן מעידים לפחות על הניסיון של זיו רובינשטיין להגיע לכך.
עברית שפה קשה: רובינשטיין שר ב"פרחים" "את גופי אשר עִנֵתִי (נ' בצירה) צריך להיות עִינִיתִי. ובשיר "בילי" – "חולצה שאת השארת (ה' בצירה) כאשר צ"ל – הִשְאַרְתּ.
