למה?

פסטיבל הזמר והפזמון 2013

על חזרתו של פסטיבל הזמר
2.5/5

מודה ומתוודה: שכחתי משידור פסטיבל הזמר והפזמון 2013 מהיכל התיאטרון בקרית מוצקין. אני מעריך שה"שכחה" הזו קשורה גם בחוסר העניין להגיע למוצר המיושן-המתחדש הזה. כשרשות השידור  אינה יודעת מה לעשות עם הכסף של משלמי האגרה, היא חוזרת אל תרועת הפסטיבלים והשנה יש גם מזה (פסטיבל הזמר והפזמון) וגם מזה (קדם אירוויזיון) כדי לנסות לייצר איזשהו רייטינג בעידן שתחרויות הריאליטי הבוחרות את הזמרים הבאים של ישראל מנצחות בגדול.
שכחתי, אבל מייל שקיבלתי ממש למחרת – אכן הוכיח שהאירוע התקיים. וזוהי לשון המסרון שהגיע מאיש יחסי הציבור עופר מנחם: "פאר טסי, הזמר המזרחי היחיד שהשתתף בפסטיבל, והתמודד מול 12 מבצעים, חלקם הגדול אמנים עם קריירות של עשורים שלמים – זכה במקום הראשון".
"הזמר המזרחי היחיד שהשתתף". הבנתם את זה? למה התכוון? שהוא שר שיר בעל אופי ים תיכוני-מזרחי? או: מוצאו "מזרחי". גם כך וגם כך – צחוק הגורל. עם כל היומרה להחזיר את פסטיבל הזמר והפזמון של פעם, עתיר שירי האיכות שזכו לאריכות חיים, הנה – שיר אחד של "הזמר המזרחי היחיד" ניצח.
סקרנותי גברה עלי והלכתי לחפש "שידור חוזר", אלא שלוח המופעים של רשות השידור כולו "שידור מחזורי". פניתי לאתר רשות השידור, והופה – כל הפסטיבל נמצא כאן. רק נבהלתי מהאורך – שעתיים ורבע. שעתיים ורבע? על מה ולמה? כולה 12 שירים. נאמר שכל שיר הוא מקסימום 4 דקות – אז שעה ומשהו יספיקו. למה שעתיים ורבע? ואז הבנתי שרוצים קצת לצחוק על עצמם (פרודיות על התחרות שמנצלות את הארכיון השופע), צחקוקים על שירים שלא התקבלו, ועוד פעם צחקוקים (על שירים שלא התקבלו) מחזירים את רבקל'ה מיכאלי (הפעם רק במיטה), ומביאים במיוחד את אסתר עופרים, ויש מנחה בפפיון, אורי גוטליב שחפר וניג'ז, הסביר שלוש או ארבע פעמים כמה אחוזים קובע הקהל וכמה אחוזים לועדה, וגם ניסה להצחיק בלי הצלחה. כמה זה עלה למשלם המיסים?
לעצם העניין: לא בדקתי את מוצאם של הזמרים, אבל אני יכול לבשר שבתחרות השתתף יותר מזמר "מזרחי" אחד. למשל: ישי ריבו שר שיר יפהפה "קול דודי" אלא שהביצוע הרג אותו. כמעט כל שניים עשר השירים מעידים על הניסיון העקר האנכרוניסטי לפתוח בכוח מוסד שנסגר בעבר. בניסוח אחר: להנשים מת. עד היום, לא נודע לי על מקרה מוצלח של תחיית המתים.
טמיר שטרית ("סימון דה בבובאר"), נעמה כהן ("כמה עוד"), קרן אור ("תנועה בזמן"), מיכל פאולינה ("זה ירוק"), רון ויינרייך ואורית קמרי ("אנא אלי ענני"), איה כורם ("ציפור זהב"), רפאל היצירה ("מחכים לגאולה"), מרים טוקאן ("תהילה") –לא הביאו שירים וביצועים שמצדיקים ניסיונות החייאה של פסטיבל הזמר והפזמון. שני שירים שכיבדו את ימי הזוהר שלו : דנה ברגר – "תחזרי אליו" ואריק סיני – "זה לא החלום שחלמנו" הם מעט מדי, ואולי זה יסביר את המייל הבהול שקיבלתי: "פאר טסי, הזמר המזרחי היחיד שהשתתף בפסטיבל, והתמודד מול 12 מבצעים, חלקם הגדול אמנים עם קריירות של עשורים שלמים – זכה במקום הראשון".
"כשתאלם תרועת הפסטיבלים, ילבלבו שירי אהבתי", כתבה נעמי שמר. משפט שאומר הכל. שירי פסטיבל הזמר המתחדש – לא יפרחו ולא ילבלבו. נדמה לי,  שרובם יישארו במצבם העוברי.

פאר טסי – ומי בחר בשיר שלו

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

3 תגובות

  1. אני מגגל את השם פאר טסי לתהות על קנקנו והמשפט הראשון שמופיע ?פאר טסי בן טיפוחיו של יעקב למאי…", רגע זה לא אותו אדם שהיה בוועדה שבחרו את השירים לתחרות?! דרוש חקירה!

  2. אני דווקא נהנתי. נכון, היה קצץת מייגע "נוסח ערוץ 1", אבל היה קטן, צנוע ומופק יפה. קשה להחזיר מוסד ממלכתי כזה בצורתו הישנה. ובכל זאת – טוב שיש וצריך להמשיך, להמשיך כדי לצור מסורת מחודשת וענין מחודש, זה מאד היה חסר. עם כל הזבל המזרחי – שלצערי חדר לפסטיבל – צריך משהו קצת שונה. אריק סיני היה נפלא פשוט. רון ויינריך, ברגר, כורם, טוקאן נחמדים מאד. היו שירים טובים. אבל ערוץ 1 עשה כמה טעויות עקרוניות:

    1. למה רק 12 שירים? מה התקיעות הזאת על 12? 18-20 שירים היה הרבה יותר טוב.

    2. חשיפה מוקדמת: השירים האלה היו צריכים להיות מפומפמים בכל ערוצי קול 2-3 שבועות לפני התחרות, כדי שהיו מוכרים יותר, אולי לצור באזז מסוים. בתקשורת של היום קשה לאנשים לשבת שעתיים מול הטלוויזיה בלי לדעת מראש את השירים. פשוט הקליטה של האנשים שונה היום. זה הדור.

    3. איפה התקליט? הדיסק? האיי-טיונס? גם זה היה צריך להיות מושק 3 שבועות לפני התחרות. קצת פירסומת וקידום לא היו מזיקים.

    4. פחות דיבורים של וועדות ושופטים. מה זה? נותנים ציונים בשידור חי? זה היה מחזה נוראי. פחות פטפטת, זה הם עוד לא הפנימו בערוץ החביב..

  3. התאכזבתי מביצוע הטקס.
    היה ארוך ומייגע, לא מבדר.
    השיר הנבחר הוא עוד שיר ולא משהו מיוחד, שמענו מספיק כאלה בגל המזרחי האחרון.
    פספוס. חבל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות