יש מצבים של "נגיעה באושר" – כל אחד מנקודת תחושתו-מגעו. נדב ויקינסקי נזכר בסיטואציה, שמחזירה אל חדר קטן בקיבוץ. גב חשוף. מדים. חיוך שבור. רגש אשמה ושמחה. הטון והמוסיקה הם שיקוף נוגה של כמיהה לרגע הזה, שלא רצית שיגמר. "נסיעה" אחת ויחידה שלא תחזור.
העיבוד וההפקה עשו מזה סמבת אווירה הזויה מידטמפו יפה עד כאב, מנגינה כובשת, שירה רכה פשוטה שאינה גולשת לדרמה, אלא נוגעת בעדינות בחוויה שנקראת "אושר". אני כבר שורק את השיר. מתרפק.
כששכבת ליד ללא מבט/ הכל כמעט ונוגעים מעט ואמרת/ איך פתאום זה מוזר לך
בחדר הקטן בקיבוץ עם המטבחון/ והגב חשוף כמו חלום ושאלת/ מה אתה מסתכל בי ככה?
שני ילדים בחושך נוגעים באושר/ ומשהו עצוב בנגיעה/ רק לא ללכת הלאה אל סוף הלילה/ כל כך קצרה הנסיעה
אז כששלחתי יד כאילו זה אסור/ מדים בצד, חיוך שבור שנתת/ רגש אשמה ושמחה ביחד/ ונשימות ארוכות בטלפון/ רק אל תנתק רק אל תעזוב "משוגע/ מה אתה מחפש אצלי עוד פעם?"
שני ילדים בחושך נוגעים באושר/ ומשהו עצוב בנגיעה/ רק לא ללכת הלאה אל סוף הלילה/ כל כך קצרה הנסיעה
עיבוד: נדב ויקינסקי, יהוא ירון, גיורי פוליטי, רן יעקובוביץ, אדם בן עזרא הפקה מוסיקלית: יהוא ירון.
