אנחנו מעצמת פופ ים תיכוני. כמויות השירים שיוצאות כאן בשבוע מעוררות את השאלה – האם אנחנו רק 7 מיליון. כמותית – מעצמה. אומנותית – ממש לא. רוב החומרים שהתעשייה הזו מייצרת כתובים כקונפקציה לזמרים. שירי רגש ושירי שמחה. גם אבי בן אבו, שנולד בכוכב נולד,  ייאלץ להתחרות בעוד עשרות זמרי קונפקציה. הניסיון "להלביש" על "קול טוב" להיטים הוא בסופו של דבר הימור, כי השוק גדוש בדודו אהרונים, אייל גולנים ומשה פרצים.
אני מחפש בדיסק הבכורה סימנים לפריצת דרך בז'אנר ומתקשה למצוא. קחו את שיר מספר 4 "כל העולם". כל העולם כבר שמע שירים כאלו עם טקסט אינסטנט מאחת ממכונות היצור המקומיות.  אבי בן אבו שר שהיא תגלה את הכוח שיש לה לשנות את העולם – אם רק תחייך אליו. אני לא מחייך.
מאחורי מכונת היצור הזו – אבישי ספיר – אשר על המילים, לחן, עיבוד והפקה. הכל פה בסדר. אל חשש – זה להיט, עשוי מהוקצע עם כל הקישוטים האוריינטליים – אבל אבי בן אבו מוציא לפועל עוד מוצר מבית החרושת לייצור להיטי פופ ים תיכוניים. גם רביד קשתי הוא יוצר מדופלם בז'אנר הים תיכוני. הסלואו שלו – "היחיד בליבך" עשוי היטב כדי להשיג תוצאה של ריגוש. השאלה היא מדוע אינני מתרגש? כי א. אני לא קונה שרבוט כמו "ברכות את מחבקת את פחדי/ והאור מתגלה כל תוכי מתמלא בתפילות חודרות לנשמה". לזה אני קורא ייצור לפי הזמנה. ב. כי יש תחושה שהשיר עשוי מדי – כדי לייצר ריגוש. וגם כאן: אל חשש – יש להיט, עוד להיט.
גם נועם חורב (מילים) ויהל דורון וגיא מנטש (לחן) כבר עובדים בבתי החרושת לייצור להיטים ים תיגוניים. באמצעות תמיר צור (עיבוד והפקה מוסיקלית) ניסו לייצר משהו בשביל אבי בן אבו. "בקרוב אצלך" – על אחת שמסרבת להיכנע ללחץ החברתי שאומר "בקרוב אצלך". אבל היא "כמו פרפר עפה עם הלב/ למצוא לה איזה פרח עליו להתיישב". זוהי שפה עממית שכולם יתבייתו עליה – "עפה עם הלב" ("פרפר" – לא בדיוק הדימוי המדויק) יענו עוברת מפרח לפרח עד שתמצא אחד מדליק. כותב המילים כנראה הבין שאחד מקודי ההצלחה בחברה הישראלית זה כסף – אז בשיר יש לכם "מניות", "אחוזים" ו"חוזים"… ("אין לה כוונה למכור ת'מניות" – איזה מניות. מה השטויות)
חשבתם שזה יגיע בסגנון מוסיקלי אחר? מתכוני הז'אנר מנצחים. הפופ הקצבי והשמח, ערבי מודרני עם ביטים מקפיצים, גם כאן להתבייתות מיידית. מה לאבי בן אבו ולתוכן של הטקסט הזה? אבל מה חשוב – העיקר שירקדו באולמי השמחות.
סמדר שיר ויוני רועה סיפקו לבן אבו את "עוד ננצח" בעיבוד של תמיר צור. בן אבו מפעיל סלסול טורבו-רגש (עצוב) כדי להוציא לפועל ממרח קיטש שמדבר על איזה ניצחון. על מה סלסול היגון? הוא מרגיש שהיא אוהבת את סוד האהבה (?) מצד שני היא אומרת לו: "זו פשוט אהבה שכוחה עומד לנצח". נו?
אהבה פשוטה או מסתורי סוד האהבה? על מה נעצב ליבו? ועל מה ולמה הוא מבטיח "עוד ננצח עוד ננצח"? משהו שאנחנו המאזינים לא יודעים?
על מה אתה שר בן אבו? נו טוב, זמר רגש לא יחייב לדעת על מה הוא שר. שישיר על ליקוי ירח. הכל בסדר. העיקר שייקח בשבי לבבות. הקישוט האוריינטאלי היפה בפתיחה ממקם אותנו תחת ירח ים-תיכוני. הסלסול הזה שכולו טון שקיקה וטיפוס בסולם הרגש. תנו לרגש ללכת לפני השיר. רגש במקומותינו מנצח, ובן אבו הוא הרי זמר שנותן לרגש דרור, כך שלא הכי חשוב על מה הוא שר. הקול הזה אמור לנצח. במקרה של "ככה לא עוזבים" (מילים ולחן תומר ממיה עיבוד – ניצן קייקוב) בן אבו מצליח לשכנע בטון שמשדר עצבות, גם העיבוד האוריינטאלי מצטרף לשירת הנשמה. שירת הרגש המנצחת
רוב השאר – תן לרגש לסלסל במקומך. זו התובנה הגדולה שגם כוכב נולד עומדת מאחוריה – שאומרת שככל שהמנעד הרגשי שלך גבוה, התוצאה עשויה לרגש. מה עושים: תופרים שירים שיוציאו ממנו הרבה "רגש", אבל ככל שמדובר במקוריות וייחודיות – הרגש כנראה אינו מספיק.

שירים: ככה לא עוזבים, אושר גדול, חוזרת אלי, כל העולם, היחיד בליבך, בקרוב אצלך, תני לי סימן, תני י, משמיים, עוד ננצח, בונוס: ניצחת איתי הכל, נשבע, אהבתיה