שיר 13, "יום שישי" – לוקח לסופשבוע מרגיע "אצל המשפחה" בירושלים, בדרך עוברים דרך שוק מחנה יהודה. אווירת הלקראת שבת. היפ הופ בסלואו מושן סולו גיטרה מענג של יצחק קלפטר.
צודקים אנשי הדג נחש: הגיע הזמן להרגיע. כמה אפשר להתבאס. מה יעזור. או כמו שאמר מאיר אריאל, אפרופו "קובלנה על מפלגות ישראל" – "מפלגות מנציחות פילוג".
מצד שני, שאנן סטריט, הילד מרחוב שמואל הנביא בירושלים, יודע שמהכעס והביאוס עושים שמח. הדג נחש היא להקת מחאה לא עצובה, גם לא מי יודע מה מכעיסה. הבנאדם מודה ב"מבסוט" שהוא אוהב את מה שהוא עושה, כלומר – מה הוא היה עושה בלי מיקרופון ביד.
מילים פשוטות: להקת בידור מהוקצעת, נותנת בראש אבל מתכוונת בעיקר לרגליים. יוסי פיין, איש עתיר צליל בסים, כיוון לשם. אבל לא רק: הדג היא גם כור ההיתוך. בתוך עמנו ובתוך עם אחר אנחנו חיים, ההיפ הופ מוגש עם חומוס סביח וטחינה וחריף והתחשבות בסולם הערבי.
הגיע הזמן להתעורר? השיר ("זמן להתעורר") נשמע להקה שאיחרה את רכבת המהפכה, והיום כבר נשרכת אחרי קרון מנותק בדאווין של כמה רע לנו.
כבר אמרתם את הדברים האלה, ותראו מה קורה. השלטון, התשקורת, המסריח מהראש, העוולה. "מול כולנו אין סיכוי שהם יחזיקו עוד הרבה". הצחקתם. יצאנו לרחובות ומה יצא? אבל מה, המוסיקה – סבבה. אוריינטל. דאבסטפ. ערבי. מערבי, ראפ. פופ. אלקטרוני. אפקטים, דרבוקות. עושה יותר כייף רגעי מאשר רצון לצאת לרחובות.
משהו חברתי? הדג נחש מאשימים את "ההשפלה והעוני" במעשי כפירה ובגידה בטקסט סרקסטי בעיבוד לתזמור ערבי דומיננטי. זה אינו שיר שיגיע להופעות שלהם, יתקנו אותי אם אני טועה. מה שכן יגיע להופעות הוא שיר ראפ אוטוביוגרפי ("פזמון") המספר על שנים בתולדותיהם של גיא מר והדג נחש למן הטיול של סוף צבא דרך שנות התשעים, אלפיים וארבע של שדור דורש שלום נקודת הזמן כדי להביא שוב את הפזמון שילכד את ההמון. על החיבור בין חיים לבמה באווירה של הופעה. מה הם היו עושים בלי ההמון והידיים באוויר.
"מגן דוד וחצי סהר למרבה הצער/ מנציחים רק את הפער חיים ביחד על התער" שרים הדג בראפ פאנקי עם הרבה גרוב.ב"הכל יסתדר".ומוסיפים כהנה וכהנה על חיים בזבל – אבל כמו שכל ישראלי שני חושב – הכל בסוף עובר. הדג נחש נשמעים כאילו הצטרפו למחנה המיינסטרים-קוטר, שמשלים עם מצב ש "הכל יהיה בסדר בסוף, אז בואו נמשיך לפצח"…
בס כבד ומיתרים סימפוניים מובילים לריכוך סול סוונטיז מלודי מאזורי הפילדלפיה וקרטיס מייפילד בטון מרוכך. "נוגעת" נוגע בפער בין מה הרע מסביב לבין המגע האינטימי המשפחתי … "ואת אש האהבה שלנו את התקווה שלנו לא ישברו"… המחאה מוסטת אל מאחורי הוילון הפרטי.
רוקנ'רול מהיר ומקפיץ במעין הצדעה לסוף החמישים מגיע בשיר היחיד באנגלית XL, צוחקים במסיבה רוק פאנקיי פרועה על הבלגן שבלהיות גדול מהכל.
טריפונס מצטרף ל"אילו זה היה" בערבית, אנגלית ועברית, הגשמת הקוסמופוליטיות בשיר ששואל שאלות על משמעות החיים. באין תשובות – אז בינתיים לא זזים לשומקום, מחזיקים הראש מעל המים, עד שיעבור עוד גל. הרב לשוניות מדגישה ששאלות המהות אינן בעיה של צד מסוים. בליל השפות, שפע סגנונות. זה הבלגן המקומי שאליו התכוונו הדג נחש.
למה המחאה של הדג נחש עושה יותר כייף רגעי מאשר רצון לצאת לרחובות? תקשיבו לדיסק החדש.

יום שישי