הסקרנות הרגה את המחטט בארגז המכתבים של אהובתו. אם במעשהו ראה סוג של בגידה, הרי בחשיפתו – נתגלתה לו בגידה של ממש. נועם אקוטונס כתב תסריט לשיר. הנרטיב מגיע בהיר וישיר. אולי זוהי הדרך הנכונה לשיר סיפור. העיבוד הוא פס הקול של הסרט, מלווה את ההתפתחות הדרמטית ("היא בוגדת בי?" הוא שואל) השיר נע על קצב שמניע את הסיפור במעין ואלס. ההיבט של הדובר-מזמר כפול: מצד אחד הוא המספר הכמו ניטראלי, מצד אחר – הוא המאהב שאט אט נהייה מעורב יותר ויותר רגשית עד עד אקורד הסיום המהדהד בפסנתר.
* הקומוניקט שהגיע עם השיר מתאר יוצר שמושפע שמשנסונים, פסי קול ישנים, פולק אמריקאי ורוק קלאסי. הוא חלק את חייו בין פריז, באר-שבע ותל-אביב ובעברו שימש ככתב פלילים בעיתון, מוכר בחנות ספרים, מלצר בחומוסיה, שחקן בפרסומות וברמן בפאב. בימים אלה הוא עובד אלבום חדש
בן אדם נכנס לחדר של אהובתו/ הוא נמצא שם לבדו/ ומחפש תשובות לאהבתו אליה/ הוא שמח לגלות / שהיא אוספת זיכרונות/ ממש כמוהו בתמונות / שהם כמו אצלו פסקול חייה
בארגז קרטון ישן/ הוא מגלה שם את כולם/ מכתבים וגם יומן/ שבהיסוס רב הוא פותח/ זה לא נכון הוא ממלמל/ זה כמו לבגוד בה הוא שואל/ זו נבזיות הוא מתפתל/ ולבסוף הוא מתרווח
בן אדם נכנס לחדר של אהובתו/ הוא יושב שם לבדו/ ומבקש תשובות לאהבתו אליה/ הוא חושב שהיא שלו/ אך לעיתים הוא חושד אולי כבר לא/ הוא לא יודע במי להאמין
/ אם בה כן עדיין הוא בוטח
אבל אז מתוך ארגז קרטון ישן/ הוא פותח את היומן/ שבתוכו רשום לו וידוי מזעזע/ זה לא נכון הוא ממלמל/ היא בוגדת בי הוא שואל/ זו נבזיות הוא מתחלחל/ והוא כבר לא… לא מתרווח
בן אדם נכנס לחדר של אהובתו/ הוא נמצא שם לבדו/ ומבקש תשובות
