אחרי האלבום, מגיעה כמעט באופן טבעי – ההשקה. פעם קראו ל"השקה" – "בכורה". היום השקה היא אופרה בפני עצמה, טקס, חגיגה, הורים, סבים וסבתות, אחים ואחיות, אנקדוטות, אורחים על הבמה. תודות ארוכות ויהונתן גפן אחד בכובע שחור.
יהונתן גפן התנחל על הבמה של סיון טלמור לארבעה שירים. טעימות מהערב שלו ושל סיון, שכבר רץ למרחקים ארוכים. מגיעות לגפן תודות עמוקות מסיון, אבל אני לא הייתי נותן לו יותר משיר. טלמור במילא מבלה איתו ערבים רבים, וגפן יכול להסתדר בחיים בלי דוגמיות מהערב שלו ובלי לגנוב לה. הייתה קטיעה שלא במקומה. הייתי מסתפק בשיר "17".
לעומת זאת, הדואט עם התגלית אסתר רדא, יפהפיה תמירה עד מדהימה (I'm Your Man), תדלק את הערב באוקטן גבוה ונקי מכל מיני מניפולציות יחצניות. זמרת מצוינת, נוכחות מרשימה. רדא – אורחת רצויה.
חיפשתי ערכים מוספים למה שחשתי בהקשבה לדיסק היפה של טלמור. התקשיתי למצוא. לא שלסיון טלמור חסר משהו. היא זמרת-יוצרת מצוינת, שבחרה במקצוע הנכון. כותבת ורסטילית, שיודעת לספר את הסיפורים שלה, אבל ערב-מופע – אופרה אחרת. הסיפור של שירי הדיסק פחות עבר. זה כנראה מחיר, שנאלצים לשלם, על ערב חגיגי שיוצא לעיתים מפוקוס, בגלל כל מיני התחייבויות.
ככה: לא באתי לקלקל את שמחה, אבל אשמח לשמוע את סיון, בערב יחיד נטול צרמוניות, עדיף עם רפרטואר של שני אלבומים, בשלה ובוגרת יותר לשאת על כתפיה ערב שלם, עם ביצועים מחלחלים-מטלטלים יותר, כדוגמת Closing Time (בהדרן), מעבירה זרמים כאלה, שעוצרים את הנשימה. מהערב הזה יצאתי בנשימה סדירה מדי.
שירים: לונה פארק, אלו רק, אב נוסף. עם יהונתן גפן: סיפור של חורף, געגועים לגברת, 17, לא הבטחתי לך גן של שושנים. בהמשך: מילים, תחבק, מה שלא הספקתי, המערב הפרוע. עם אסתר רדא: I'm Your Man ו – Life Happens, יקירתי, חלונות, Closing Time, לא לפספס.
נגנים: מיכה הרשליקביץ – גיטרות והפקה מוסיקלית, דניאל ספיר – בס, מתן אפרת – תופים.
צילומים: מרגלית חרסונסקי
