בפארק הירקון

דפש מוד

דלתה מאשין – ההופעה
4.5/5

"יש רק דרך אחת להרגיע את נשמתי, כאשר השמש שוקעת. אני מגיע אליך, כשאין אף אחד אחר בסביבה"… שר דייב גאהן ב – Soothe My Soul, תוך שהוא מוסיף פירואטים לביצוע.
"דפש מוד" הגיעו אחרי השקיעה לפארק בסחף חושים ענק. כדי להוכיח שמכונת האלקטרו פופ אינה רק רטרו אייטיז, אלא מתכון מרוענן ל-2013.
בפעם שעברה ב-2009 ראיתי אותם ממרחק חצי ק"מ באצטדיון רמת גן. הפעם קרוב יותר – פארק הירקון. ואיזה הבדל. אז יצאתי כמעט משועמם. הפעם – נפעם. נכון שלהקה שמכרה 100 מיליון תקליטים מאז תחילת השמונים צריכה לשחק אותה גדולה מן החיים, אבל מעבר לזה אתה מחפש אנרגיות מחודשות, ערכים מוספים. דפש מוד, לא לשכוח, היא לא להקת אצדיונים מובהקת, נאמר כמו קולדפליי, או להבדיל מטאליקה.
אבל הנה – הם בדרך להיות האטרקציה של השנה עם הרבה רגעים של יופי מורכב דרך פילטרים מודרניים, שפיתחה דפש, עם רשימת שירים מובנית, שלוקחת את המופע לשיאים אחדים, ביניהם A Question of Time, Should Be Higher, Soothe My Soul. כמובן, השירים שהקהל הרים הכי הרבה אייפונים לצילום – Enjoy the Silence, Personal Jesus, Just Can’t Get Enough
דייב גאהן, באחד משיאי הקריירה שלו, נשמע מלא נשמה – חזק ואקספרסיבי, מתפתח לעוצמות מרטיטות, ואט אט פושט את כל שכבותיו כדי להגיע לשיא חצי גוף עירום. גם סולואי השירה של מרטין גור קיבלו עוצמה מפתיעה. (בשיר Home)
הסאונד מהמקום שעמדתי היה מצוין. תופים חיים לצד תופים אלקטרוניים. שכבות של צלילים. הוידיאו – וידיאו ארט בשחור לבן ברזולוציות מדהימות, מיוחד בנוכחות של חברי הלהקה בסרטונים.
דפש מוד הייתה מפורצות הדרך בפופ האלקטרוני, אבל היא נשארה נאמנה לשיר עצמו, לא הפכה את הטכנולוגיה לעיקר. היא עדיין מופע פופ שיוצא לדרכים בזכות היסודות החזקים של הלהקה – מעודכנים להיום.
דפש מוד אינם מתרפקים על השמונים. הם אינם נשמעים old-school Depeche. הם מודעים לכך, שמופע לייב זו הפקת ענק שמאחדת קהל של כל הגילים, כאלה שגדלו על תקליט זה, התאכזבו מדיסק אחר, אבל חיכו לדיסק הבא. ואין ספק שהאלבום האחרון החזיר רבים ללהקה, עשה לה משהו טוב מכל בחינה אומנותית. נדמה לי שגם דייב גאהן, מרטין גור ואנדי פלטשר מרגישים טעונים מחדש, והמוסיקה שלהם חיה ונושמת.

1. Welcome to My World
2. “Angel”
3. “Walking in My Shoes”
4. “Precious”
5. “Black Celebration”
6. “Policy of Truth”
7. “Should Be Higher”
8. “Barrel of a Gun”
9. “only When I Lose Myself"
10. “When The Body Speaks”
11. “Heaven”
12. “Soothe My Soul”
13. “A Pain That I’m Used To”
14. “A Question of Time”
15. “Secret to the End”
16. “Enjoy the Silence”
17. “Personal Jesus”
18. “Goodbye”
19. “Home”
20. “Halo” (Goldfrapp Remix)
21. “Just Can’t Get Enough”
22. “I Feel You”
23. “Never Let Me Down Again”

צילומים: מרגלית חרסונסקי

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. ביקורת מופלאה וכל כך מדוייקת
    גם אני זכיתי להיות בפארק ואיזה הבדל מרמת גן
    הפעם הרגשתי את האנרגיות שלהם חודרות אליי ונוגעות בי
    סאונד מופלא,עבודות וידאו ארט מוקפדות ולהקה מושלמת
    לטעמי ,לא היתה הופעה כזו מרשימה בעשר שנים אחרונות בישראל.
    אז מי יהיה הבא בתור ?
    The cure
    Coldplay

    ללהקות האלה שווה להתעניין אצלנו (או אצל שוקי במשרד)
    אני בטוח שהסטנדרטים שהציבו דפש מוד לא יאכזבו אותם

    אז איפה חותמים על הסכם???

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן