הייתה פעם נשר? בטוח שמוסיקה כזו, בגיל הזה (23) היא גלגול של משהו שאין לו הסברים. זה לא רק כישרון. זו אינה רק כנות. היא נשמעת יוצרת-זמרת הנעה באפיק אותנטי. עיתונות המוסיקה תסמנו כ – nu-folk.  לי לורה מרלינג נשמעת הכי nu. שישה עשר שירים באלבום רביעי העוסק בכישלון מערכת יחסים. לא בדיוק שברון לב בעקבות, אלא זיכוך הנפש כתוצאה. Once I Was An Eagle הוא אלבום של אינטגרציה בין הבעה אותנטית להפקה מוסיקלית מאוד מהודקת המשרטטת קו אמוציונאלי של זמרת בוגרת מאוד. ארבעת השירים הפותחים קשורים ביניהם בחוט מוסיקלי ללא אתנחתא, בו בולטים תופים אתניים שנשמעים לסירוגין בנגיעות של ראגה הודית. זה נשמע כמו אפיזודה של שיר אחד.
לאורה מרלינג משדרת מצברוח אפלולי "אני לא רצה שתרצה אותי/ לא הייתי רוצה שתדע". הרבה לא נודע מהשירים על המאהב. היא יותר מרוכזת בעצמה מאשר בו. נחושה לא להיות קורבן "הזדמנויות, נסיבות ורומנטיקה / או כל אדם שיכול לשים את ידיו הקטנות והמלוכלכות שלו עליי" (השיר Once I Was An Eagle). בהמשך מגלים את האלטר-אגו של של מרלינג ששמו "רוזי" שחש בלתי פגיע. ב – Undine היא משווה עצמה לאלת הים הנקמנית מהמיתולוגיה הצרפתית הגורמת למאהבה לשעבר לא לישון עוד. 
היא מגיעה גם להרהור-ביקורת עצמית "So why not run from everyone/Who only tries to love you?" במונולוג כמעט מלוחש של Little Bird, לקראת סיום האלבום. ובסיום – Saved These Words, כשמרלינג שרה: Thank you naivety for failing me again/He was my next verse". משלימה את חשבון הנפש עם עצמה באחת היצירות היותר מיוחדות שנשמעו בשנים האחרונות בז'אנר הפולק.