לא פשוט לשיר את Gracias a La Vida אחרי מרסדס סוסה. אולי – לא רצוי. כשאני רוצה לשמוע את עומק השיר הזה, אני שולף מספרייתי האהובה את סוסה. היא האולטימטיבית. היא תישאר (אולטימטיבית) גם אחרי שמירי מסיקה אימצה את השיר למופע המחווה לזמרות הגדולות בעולם. אינני דובר ספרדית, אבל תמיד אצל סוסה במקום להבין טקסט, אני מקשיב לטון, כלומר לקול הזה שנובע ממקום נמוך שנמצא איפשהו בין הבטן ללב. אחר-כך אני מחפש טקסט. זה קורה לי אצל זמרות עם גדולות מן החיים (סזריה אבורה, קונצ'ה בויקה). זו גם הסיבה שהעברית בשיר אינה דחופה לי.
כל הנאמר אינו גורע דבר מגרסת מירי מסיקה בביצוע לייב מעולה. עומדת בפני עצמה. כבר כתבתי בעבר, שמבחינת ביצועי רגש מירי מסיקה היא אחת ויחידה, נמצאת חזק בתוך השיר, כמו שחקנית שלוקחת לעצמה תפקיד חיים, שחייבת ולתת הופעת גדולה מן החיים. יש לה את זה. והיא מצליחה להעביר את Gracias a La Vida לחלוטין למגרש שלה בעיבוד מעודן בדיאלקט פלמנקואי ספרדי של איל הלר.