מה מחזיר את אביתר בנאי לתל-אביב? לשיר מצורף מידע של בנאי עצמו כהסבר לתהליך שעבר מאדם חילוני לדתי (קראו למטה). הוא מדבר על חלום שבו הוא חוזר למקום (דירה) מוכר, אלא שהוא מוצא אותו ריק. הסיטואציה מפורשת במבט על עצמו – "כנראה שאני עדיין לא לגמרי מאמין שהשתניתי, השינוי היה מהיר מדי וחיצוני". בנאי לפתע מפקפק בשלמות המטמורפוזה, מרגיש כי לא הגיע אליה בגלגול שעבר. המסקנה הנרמזת – רק כאשר ישכון שלום בתוכו, יהיה פנוי לאהבת אמת, ואז – עפ"י עדותו – החלום יחדל לפקוד אותו.
בדברים המצורפים לשיר, אביתר מעיד כי מדובר בחלום חוזר. לא צריכים להיות פסיכולוגים גדולים כדי להבין, שהחלום הוא ביטוי של חרדה להפסיד את מה שבנה בחייו החדשים מול מה שאבד לו, או ויתר עליו במודע בעוזבו את העולם הקודם, החילוני.
בבית האחרון מצטט בנאי ממגילת רות בהקשר לאהבת האמת שאינה תלויה בדבר, שהייתה בין רות לנעמי, שהטוטליות שלה קיימת במילים – "רק המוות יפריד בינינו". לאהבת אמת כזו מייחל הדובר בשיר. היא מסמלת את עוצמת הקשר, וכשהיא תתגשם – יאמין בשינוי שעבר.
השיר שקט ומינורי בפתיחתו, ומיד עולה לכביש הראשי, להילוך קצבי כמעט דאנסי. נרטיב ההתפכחות מגיע בקלילות, אבל שאינה באה על חשבון מהות הכוונה שבשיר – ומבחינה זו, בנאי נשמע אמיתי ומתכוון.

שוב אני בתל אביב
דירה ריקה
יש כאן מישהו?
הכל איננו
איפה את?
כמה לא מפתיע
הרי אם יש משהו שראיתי בחיי
זה שאין כלום
עפים כמו פרחים לבנים ברוח