יוני ב12, 2013

אם יש כוונה

אני קורא שיר ששורתו האחרונה היא – כולנו מחפשים "רגע רך", ובפשטות – אהבה. כדי להגיע לתובנה הזו, עשתה לנו צרויה להב מסע קצר מעט מסתורי שכולל גם רבדים הסטורים של העם בתוכו אנו חיים, שהולך מסיפור עגל הזהב ומגיע

תמיד איתי

צמד לנצח? למה לא. כמה צמדים מצליחים אצלנו למלא אולמות? זה אינו דבר מובן מאליו ש"דרישת הקהל" (לפי הדף המצורף) מחזירה אותם לבמה. השיר הזה ישמש יתד חיזוק להצלחת מימון את בוסקילה. אם מחפשים אוריינטציה לפופ אמצע-דרך מחניף גדוש במילות

תל אביב

מה מחזיר את אביתר בנאי לתל-אביב? לשיר מצורף מידע של בנאי עצמו כהסבר לתהליך שעבר מאדם חילוני לדתי (קראו למטה). הוא מדבר על חלום שבו הוא חוזר למקום (דירה) מוכר, אלא שהוא מוצא אותו ריק. הסיטואציה מפורשת במבט על עצמו – "כנראה

ימים של שמחה

לפני שאספר על התחינה של שרית חדד לאל, אולי תקשיב לתחינתי: רחמים על המבקר. נכון שהשמחה שורה בביתה, זוכה לפי עדותה בקומוניקט ל"כמויות של אהבה" ואף מכונה באותו דף "הזמרת הלאומית" (שנחליף למסלסלת הלאומית?) – אבל 17 שירים – בדיסק

דילוג לתוכן