אני שומע אלבום של צ'לן ישראלי, שעל עטיפתו אין מילה בעברית. השם: Yoed Nir, תאייתו נכון. מיהו יועד ניר? בחודש הבא הוא יגיע לכאן עם הזמרת-יוצרת רגינה ספקטור כאחד ממלוויה – להופעה בקיסריה. לפי הביוגרפיה, הוא ליווה את מיטב המבצעים במקומותינו.
סיפור הדיסק מתחיל לדבריו עוד ב-2005, כשעבד בפריז על האלבום של הישראלית לשעבר, יעל נעים. והנה, רק כעבור 8 שנים רואה אור Suspended Hours. אני קורא שיועד השתתף בהקלטות של יותר מ-500 (!) אלבומים כצ'לן, כמעבד. הוא הקליט עם רגינה ספקטור, ג'ודי קולינס, פול בנקס (סולן אינטרפול)
למעשה, פרקי הסיפור של יועד ניר בשמונה השנים האחרונות – הם הדיסק הזה, שלוקח למסע רב-סגנוני. כמעט קלאסי, כמעט רוק פרוגרסיב.
אני שומע צ'לן שמנסה להמציא משהו חדש באמצעות הצ'לו: רעיונות ועיבודים, פריצת מסגרות. לספר סיפורים, לבטא תחושות. הרפתקה שנשמעת כניסיון לפענח את סודות הכלי ולדלות מעצמו רעיונות מוסיקליים ייחודים. אלטרנטיבי? בטח. קלאסי. מודרני. תקשיבו לעיבוד של Madness, עומד בפני עצמו, מסעיר בפני עצמו.
לא מעט קטעים עומדים בפני עצמם. זה אלבום של תמונות מוסיקליות בתערוכה שיוצרות אלבום מאוד אקלקטי. Mania נשמע לי אוונגרד יהודי. ב – Streets, שומעים קול הזוי בעברית בליווי צליל מיתרים וקולות שמייצר אווירה שמימית. Lonely Soul הוא סרט מתח לילי, שצלילי הצ'לו לוקחים למסע מקומות אפלים מרטיטים.
יש קטעים שלא  הגיעו לבשלות כמו Mind Enlightend שנמשך 2 דקות בלבד. גם הדרמה של Where Is My Girl הסתיימה מוקדם מדי כאילו בפרק הראשון.
The Voices ו – People On The Other Side הם שירים (קוליים) שמהדהדים  פרוגרסיב רוק אירופאי מהשבעים. Dark Land הוא אלגיה (קינה) מוסיקלית קצרה ומחלחלת. ומצד אחר – Green Day בסיום יוצר תחושה של פציעת שחר ויום חדש.
יועד ניר הוא מוח מוסיקלי קודח ועתיר רעיונות, שפיזר כאן המון יצירות קטנות, חלקן בשלות ונפלאות, חלקן בלתי מפותחות דיין, אולי בדרך ליצירה הבשלה והשלמה יותר שלו.

בתמונה למטה: יועד ניר עם רגינה ספקטור