המפיק המהולל של הביטלס, ג’ורג’ מרטין, חוזר לשתף פעולה עם מקרטני. לא שזה עזר למקרטני לחדש את המוסיקה של הביטלס, אבל להיות יותר ממוקד. יצא אלבום מגוון, גיטרות אקוסטיות, בלדות רומנטיות, קצת רגאיי, רוקאבילי עם קארל פרקינס, שיתוף עם סטיווי וונדר ב"אבוני ואייבורי", שיר של מסר לא פחות חזק נאמר מ"דמיין" של ג’ון לנון. וגם "בולרום דאנסינג" התיאטרלי, בלדה מצוינת כמו Somebody Who cares. "וונדרלאסט" הנפלא, אולי השיר שמחזיר לימי הביטלס, הימנון הוקרה לג’ון, Here Today, לנון שנתיים אחרי הירצחו. מקרטני של האלבום הזה, 1982, נשמע כמי שנמצא באחת התקופות היצירתיות הפוריות שלו זאת אחרי הכישלון היחסי של "מקרטני 2" שיצא שנתיים לפני כן. (1982)
