מתיו הרברט, המפיק של ביורק, הוא זה ששידרג את סולנית "מולוקו", רושין מרפי,  באלבום הבכורה שלה.  אלבום מאוד לא רגיל. אישי מאוד. אלבום של אוירה ושל מסיבה. מזכיר את הגישה של ביורק. דאנס פאנקיי ("הלילה של המלכה המרקדת") , צ’יל, בלוז, בוסה, קברט  וג’אז מתחברים למוסיקה שההגדרה הכללית שלה היא פופ, אבל התוצאה שלה היא כול כך עשירה, שכול ניסיון להגדרה מיותר.  פופ ניסיוני? –  מרפי היא הרבה  נועזת-מתוחכמת-מורכבת-מעניינת  כאן מאשר ב"מולוקו". משנה גווני קול בהתאם לשיר. אלבום ש"יגדל" בהאזנה שנייה ויותר בשלישית ורביעית.