אמן השכנוע העצמי ההופעה

יהוא ירון

פסטיבל הפסנתר
4/5

יהוא ירון, אמן השכנוע העצמי, הוא מהסוג האלטרנטיבי, שמשכנע כי אמן כמוהו דרוש לפסטיבל ייחודי-אקלקטי כחמצן תרבותי. "פסטיבל פסנתר"? הוא לקח את עדי רנרט, ואם עדי רנרט על הבמה – יש פסנתר. יש פסנתרן מצוין. אפשר לצאת לדרך השכנוע.
האיש שעל הקונטרבס טוען הגיגים-שירים במוסיקה מגוונת, מעניק להם עוצמה בימתית. שירי האלבום החדש ("אמן השכנוע העצמי") ושירים מהקודם "דברים יומיומיים כאלה" חוברו לערב קברטי, שכלל פריצה תיאטרלית של הדמות המרכזית אל הקהל במונולוג חוצב להבות.
יהוא מבקש להבהיר איך הוא "מתמודד עם ההיסטוריה" ("עם חיוך חצוף/ עם זין עומד") גם לתת למחלה שלו חיים משל עצמה ב"היא" – "המחלה שלי דורשת בשלומך/ והיא נוברת במדף התקליטים/ בכל פינה בבית היא תלויה על הקירות". מתאר בדרך ציורית מרגשת מראות שמשיקים לזרם מחשבותיו-תחושותיו.
התוצאה מגוונת, לעיתים פומפוזית מדי ("אהובתי אמת צרופה"), דרמטית בשילוב של פסנתר, בתופים ("מאורת הנחשים"), תחושתית עד כאב, כשהוא שר על דמות ש"עליה חלם", שתמיד דיבר עם "המיתוס" שלה, דמיין אותו, ורק פעם אחת יצא לו לדבר איתו – כשהכלב שלו מת. והוא מגיע עד בלוז כשהוא שר "עפר באדמה" – מילים ולחן של טום וייטס.
יהוא ירון
מביא את התיאטרון הלירי האישי למוסיקה. הוא המלחין האולטימטיבי של שיריו, הוא גם השחקן הגדול בהם. את הקברט שלו מעטרים צלילים נשיים (רות דולורס וייס, הילה רוח), צליל הבנג'ו של עוזי רמירז.
השחקן ישיר מנגינה קסומה על עייפות בעיר בערבוב של זרם תודעה עליו נישאים יתומי מלחמה רעבים, נגרים צועקים, רחוב מלוכלך ואוויר גונח, וכל מה שחוזר על עצמו כולל שיר עייף אל אהבה.
קולו הגבוה והמפותל שר את השיר בהתכוונות גדולה, בהבעה אמוציונאלית מופלאה. והתזמור מטעין במתח מקרב למקום בו נפגשים ליריקה ומוסיקה למפגש שמשדר את הנרטיב האישי באמינות גבוהה, כאילו כל צערו של העולם נשען על כתפיו ("עייפות")
את "לא זמן טוב" הוא הפך להצגה של ממש בפרץ קצבי וירטואוזי – "זה לא זמן טוב לכתוב שירים" "כי זה עכשיו הזמן האמתי/ זמן אמת".
יהוא ירון חושף מעט מהאמת של המשוכנע בצדקת אמנותו. אפשר מן הסתם לסכם אותה בארבע השורות הפותחות את הדיסק: "בפנים כאילו הכל בסדר/ בחוץ כאילו נופלים השמים/ ולא רואים את הסוף של המים/ בתהום הגדולה הזאת".

משתתפים: יהוא ירון: קונטרבס, בס חשמלי ושירה, שי לוינשטיין – גיטרה, אביב ברק – תופים וכלי הקשה, רות דולורס וייס – שירה, הילה רוח – שירה, עדי רנרט – פסנתר וקולות, עוזי רמירז – גיטרה ובנג'ו.
שירים: קומי, המיתוס שלך, אני יודע איך להתמודד עם היסטוריה, היא, נמלים קטנטת, ניפול, אהובתי אמת צרופה, פוליטיקלי קורקט, התהום הגדולה הזו, עפר באדמה, המתים, מאורת נחשים, לא זמן טוב א', קיים ונעלם, לא זמן טוב ב', עייפות הדרן: תל אביב, בכלל לא אמיתי

צילום: מרגלית חרסונסקי

נמלים קטנות, ניפול, אהובתי

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן