כל אחד רוצה להיות מישהו או משהו שר איינשטין, בקריצת עין. זה בלוז. אחר-כך בא עוד שיר בטכניקת הכתיבה המפרטת. שיר מצחיק. "אם הייתי סבל הייתי מרים לך הכל" "אם שרברב, הייתי פותח לך הצנרת", מחייך אריק דרך השיר.
אריק ושלום עשו דיסק חם, פשוט. לעיתים על גבול הפשטני, לעיתים מרגש. לא מתפלספים, לא נוגעים בפוליטיקה. אריק שר משפט שכולם אומרים לאיש צעיר "שמור על עצמך", כזה אבהי, ועם הרבה דאגה. המנגינה והעיבוד החמים הם שעושים את השיר. "איך זה את" הוא אולי השיר היחיד שנוקט עמדה כלפי משהו – על יחסים של בעל שוביניסט מול אשה שפוטה, אבל בקריצת עין. בהומור. לא טראומטי.
יש שירים יפים ומרגשים, יש פחות. "ללא מוצא" על אהבה וחלומות הורסים והורגים פחות ריגש אותי מ"תמיד זה הים", געגוע לנוף שכמו לא היה. זה אריק שאני אוהב. הרבה השראה בעיבוד.
שלום כתב על אהבה ל"אשה מבוגרת" התרפקות בסגנון הישן והטוב. סלואו רגש. ויש שיר על הבושה, ומה שהיא מעוללת לבנאדם מאוהב. שיר שקט, מינורי. אבל "להיות ביחד" בקצב דאנס ממש לא עשה לי את זה.
הבריטון התחושתי החם והרומנטי חוזר להרטיט ב"גיטרה וכינור", ואגב, אריק תוריד את הדגש ב"וכינור". עברית שפה יפה, לא? מבט מהצד על זוג אוהבים, אנשים בעקבות גורלם, וגם ב"זה גדול עלי", מסוג שירי העצב שאריק נשמע אינטימי ואישי.
הכי מרגש: "מעבר לכתף". כשאתה שישים אתה קצת עייף, יותר משלים, פחות רודף. כתוב טוב, והשיר היחיד ששלום שר שורה אחת בלבד. הייתי רוצה לשמוע ביצוע שלם שלו. נדמה שהייתי נהנה לא פחות. אולי יותר. שלום כמבצע קצת חסר לי קצת באלבום.
