לאייל הראל אין "קול יפה", אבל הוא שר. לא רק שר, אלא יוצר המתרגם תחושות, סיטואציות, רגישויות לצלילים שנוגעים, לעיתים אף מחלחלים. כשאתה לא זמר, אתה מחפש דרכי טשטוש או ליטוש. אחרי ששמעתי 12 קטעים, אפשר לסכם – העיבודים וההפקה המוסיקלית (ברק רוקנשטיין) העצימו אותו, אפילו הצילו אותו. 
בשיר "סיבובים" שר אייל הראל: "עכשיו עושים סיבובים/ זה כבר כמה שנים/ שכלום אינו מצליח". אבל ישנה ישועה שעוזרת להשתחרר מפחדים ולחזור לחיים. היא קיימת בדמותו של חבר: "אתה מתנה בשבילי". רגישות קולו משדרת אמינות במנגינה היפה הזו ובקצב הסימטרי, ובעיבוד היפהפה לפסנתר ולמיתרים. תקשיבו גם ל"הרים של קינמון" – שיר אווירה, על סיפור אהבה שלא הוגשם  מול ים של פחדים, תקוות וחלומות. גם אם לא גילינו את "הזמר הבא", יש כאן יוצר-זמר שמצליח לספר את הסיפור שלו בצלילים שנובעים מתוכו.

פה ושם שם ופה/ תיכף אתה תבוא/ לראות אותי מופיע/ עכשיו עושים סיבובים/ זה כבר כמה שנים/ שכלום אינו מצליח
פה ושם שם ופה/ כמו דברים שנאמרו אתמול/ השמיים צופנים עתידנו/ כמו גלים אל החוף/ כך אמרת אלי פתאום/ אתה מתנה בשבילי
עכשיו אני חוזר מעט/ אל כל מה שהייתי אז/ בלי פחדים/ להיות גיבור בין אנשים / וככה זה כל החיים/ מחפשים ומוצאים
פה ושם שם ופה/ קודם תבין אותי/ שיש לאן להגיע/ כשנתחיל להמריא דרך העננים
לא נעצור לרגע
עכשיו אני חוזר מעט…