אנחנו בשלב הדואטים. כמו בריאליטי מגוונים. קהל המיינסטרים אוהב דואטים מחניפים. גם יובל דיין קיבלה את העצה, שזה טוב לרייטינג, לאלבום הממשמש ובא. אמיר דדון האיש הנכון במקום הנכון. גם השיר הזה כנראה יפגע בול בדרך להופעות הקרובות שלה. לא צריכים שתי האזנות. 
יש לה טון מדוכדך מובנה וסגנון מוסיקלי ייחודי. הטקסט מעט יומרני. אמנות, מקורות השראה, מציאות חיים, פילוסופיית קיום ויצירה בשלוש אגורות. מנסה להכיל הכל בזרם תודעה קצר. מה ש"אומרים" לעומת התחושה האישית. מה שחושבים-מאמינים כולם (שחומרים הם מציאות מדומה) מול מה שהיא מאמינה-חשה (שלכל מה שקורה יש סיבה)
המקצב המנגינה הם מידטמפו Radio Friendly מדרגה ראשונה. מתניעים, ותן לשיר לרוץ איתך במסלול האמצע הזורם. שירתה של יובל דיין משכנעת אפילו בטקסט הנדוש הזה. התוספת של אמיר דדון משרטטת קו נוגה מזוכך. הקולות הגבוהים בסיום מנסים לעשות מזה המנון שמימי. העיבוד הוסיף ניחוח אוריינטלי. איך שרה דיין: לכל שקורה יש סיבה וגם – לא מתווכחים עם הנפש. הנפש שלה שרה.

מצייר מתהפנט לא מזיז את הראש מהדף/ לא מכחול הוא צריך קצת יותר/ מדובר בקווים של חייו/ תוך שניות הוא בונה עולמות/ מתרגם לצבעים קצת חוכמה/ מסביב שואלים בשביל מה לחכות/ יש בים אוניות
יש אומרים שצבעים זה עולם של נדמה/ לא שווה קצת פחות משתלם/ לא באמת תגלה יבשת/ ויש אחרים שכמוני עוד משוכנעים/ שלכל שקורה יש סיבה/ ולא מתווכחים עם הנפש
מקמט וזורק העיפרון לא שקט לא נרדם/ הם בריב כבר זמן מה לא צייר/ לך תבין לך תכעס על הים
יש אומרים שצבעים זה עולם של נדמה …