נשורת

נעם רותם

ענת הפקות הפצה: היי פידליטי
4/5

הקונוטציה של "נשורת" – נפולת רדיו אקטיבית – מצביעה על מצב של חוסר אונים, אי יכולת להילחם במציאות המפחידה החזקה ממך. מה מתאים לזה מוסיקלית? נעם רותם העדיף לשיר צליל שדות הפולק האמריקנים של שנות הששים-שבעים, פשטות בסיסית רכה, מלודיה ידידותית, הרמוניה נשית שמימית מזוככת וקצב מידטמפו שמעניקים זרימה נינוחה לשיר.
הטון והמוסיקה תואמים מצב של השלמה, שאין בו כבר קיטורים ומלחמות. אין בו דרמה. אין בו תחושה אפוקליפטית מפחידה של נפולת רדיואקטיבית, לפחות במונחים של מה שקיים בתודעה שלנו. לפחות הטקסט אומר שאין מקום לרגיעה: "כשהחיים נוזלים בין הידיים/ יש רעל בבארות המים/ רוצה לצלול אל תוך חלום צלול".
מזג האוויר המוסיקלי משתנה בשיר הבא "שוב אני כאן". חטיבת קצב רוקנ'רולית מופעלת כדי לשדר תחושת ניכור והזרות בסביבה אורבאנית נטושה. "העיר נסגרת כמו אגרוף/ ושוב אני כאן טובע בנוף", אבל גם כאן רותם נשאר מרוחק, כמי שמדווח מן הצד, שר כמו נטול תחושה, מוסר אינפורמציה קשה על עצמו, אבל אתה לא חש את הכאוס בהבעה.
"אורות וצללים" נטען במתח דרמטי על מפגש הזוי של ילדים יפים ונקיים בפארק ששרים מנגינה ישנה. זו אינה התרפקות נוסטלגית: למעשה זוהי הליכה בין אורות וצלילים, טביעה בגלים, אור שמש שמכוסה אבק. – "החיים רוקדים עם המתים".
תחושת אחרית הימים מגיעה לתחום האהבה. גם שיר רומנטי על הבלחת התאהבות מסתיימת במשפט "אולי נשאר לנו לילה בחיים אחרים"... אנטיתזה ליחסים קיימת גם בשיר הקצבי הפשוט "מים כשאני טובע" – "בלילות בלי ירח היא שופכת עלי מים כשאני טובע"…
גם החזרה אל סביבת הילדות ("אף אחד יותר") מראה שאין עוד במה להיתלות: לא נשאר דבר שאפשר להתרפק עליו – החזרה אליה מגלה חורבן, שנאה ואלימות ללא זכר לאנשים של פעם. "נופפתי אל הלא כלום ונסעתי חזרה" שר רותם – הפעם בעוצמה שמעידה על צער עמוק בלי שמץ סרקזם.
חוסר האמון באנשים וחוסר האמונה בעתיד טוב בא לביטוי האירוני ב"אש ידידותית" – שיר פסימי באשר ליכולת האדם לחדול מרצח, מלחמות, נקמה. במרכזו של השיר המשפט הקשה: "כמה זמן נצעד מבאבי יאר אל באב אל וואד?" כלומר – מגיא המוות באוקראינה שבו רצחו הנאצים 100 אלף איש, מחציתם יהודים אל שער הגיא מהשיר המוכר שמעמיד במרכזו את הערך של זיכרון החברים שנפלו בקרבות על הדרך לירושלים במלחמת העצמאות. גם כאן הקצב האיטי, הטון הרך הלא דרמטי של רותם מבטא כעין השלמה עם מהות האדם.
קרן אור באפילה מגיעה בצורת מילים שלא הוא אמר, אלא משאלה שהיא אמרה – "שיבוא שיבוא כבר זמן/ זמן שניתן לאהוב בו" . הטון אפל אבל גם כמה.
ב"נשורת" תחושת האבדון, הניכור, הזרות מתורגמת למהלכים מוסיקליים שונים, פופ, פולק רוק. רותם שר את עצמו בלי לסטות לדרכי אמצע מחניפות. בחוסר ההתפשרות הזו, בכוונה הכנה להגיד את אשר חפץ להגיד בלי להיות ידידותי למשתמש – יש עוצמה מיוחדת, אולי אף יחידה במינה במוסיקה המקומית.

שירים: נשורת, שוב אני כאן, אורות וצללים, ביקשנו אור מהלילה, אש ידידותית, מים כשאני טובע, אף אחד יותר, זמן שניתן לאהוב

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות