פינת הנוסטלגיה בג'אז מוקדשת הפעם ל – Moanin, סטנדרט, למעשה להיט ג'אז שהוקלט לאלבום הראשון של המתופף ארט בלייקי והשליחים שלו, שיצא ב-1958. ללא ספק – התחלה רעננה. בובי טימונס בפסנתר הוא שפתח את הקטע. לצידו, פרט לבלייקי, ניגנו לי מורגן – בחצוצרה, בני גולסון – טנור סקסופון, ג''ימי מריט בבס. האלבום נחשב אב טיפוס של סגנון ההרד בופ (*) של אותם זמנים.
Art Blakey and the Jazz Messengers
• Art Blakey – drums
• Lee Morgan – trumpet
• Benny Golson – tenor saxophone
• Bobby Timmons – piano
• Jymie Merritt – bass
Art Blakey and the Jazz Messengers
* הארד בופ הוא תת-סגנון בג'אז אשר התפתח מהבי-בופ, ובא אחריו כרונולוגית. הוא מושפע מרית'ם אנד בלוז, מבלוז (בעיקר בשימוש בסקסופון ובפסנתר), וממוזיקת גוספל.
בהארד-בופ קיים שימוש נרחב יותר בקונטרבס מאשר בבי-בופ, בין היתר בשל שימוש רב שעשו בו חלק מהמוזיקאים הבולטים בסוגה, כמו צ'ארלס מינגוס וריי בראון; אך גם בשל הניסיון ליצור סגנון יותר נגיש לקהל שאינו מכיר או מחבב בי-בופ.
לדברי היסטוריון המוזיקה דיויד ה. רוזנטל, סגנון זה משקף דור של מוזיקאים אמריקאים אפריקאים שגדלו בתקופה שבה בי-בופ ורית'ם אנד בלוז היו הסגנונות הנפוצים במוזיקה ומוזיקאים כמו טאד דיימרון עבדו בשניהם. השימוש במונח החל באמצע שנות ה-50.
בין המוזיקאים הבולטים בסגנון זה:
• ארט בלייקי ושליחי הג'אז
• ג'ון קולטריין
• מקס רואץ'
• קליפורד בראון
• הוראס סילבר
• סאני רולינס
• בני גולסון
• דקסטר גורדון
• פרדי האברד
Art Blakey and the Jazz Messengers
